רע"פ 2401/07 יהושע אלטשולר נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המבקש, נפגע עבירה, ביקש להשיג בפני בית המשפט המחוזי על פסק-דינו של בית משפט השלום שהחליט לאמץ הסדר טיעון אותו גיבשו גורמי התביעה במשפטם של משיבים 2 ו-3. בית משפט קמא דחה את השגותיהם של המבקשים באומרו: "רק הצדדים להליך העיקרי, המאשימה והנאשמים, יכולים להשיג על פסק-הדין. לקורבן העבירה לא הוקנה בדין החרות מעמד לצורך הגשת ערעור. עניין זה מסור למחוקק, ואין מקום לדעתנו להסדירו על ידי סמכות טבועה זו אחרת".

כאמור, עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, אולם לא מצאנו כי בידו עילה לקבלת סעד זה. סוגיית מעמדו של נפגע עבירה בהליך פלילי נדונה לאחרונה בע"פ 2393/06, והדברים שנאמרו שם יפים גם לענייננו:

"כמוטעם בפסיקה, 'חוק [זכויות נפגעי עבירה] איננו הופך את נפגע העבירה לבעל-דין בהליך הפלילי' (רע"פ 2976/01 אסף הנ"ל, בעמ' 439). אין הוא מונה עם זכויותיו של נפגע העבירה את הזכות למעמד בפני בית-המשפט, בו מתבררת אחריותו של הנאשם למעשה העבירה שבוצע. הצדדים לאותו הליך הם המדינה והנאשם, ולא איש זולתם. עניינם של נפגעי העבירה מגולם בין צבר האינטרסים אותם מייצגת המדינה. וככל שמסורה לנפגע הזכות להשיג על מהלכים שונים הננקטים בגדרו של ההליך, הרי נמען יחיד להשגתו משמשים גורמי התביעה ואין הוא רשאי להביאה בפני בית-המשפט היושב לדין. כך על-פי חוק זכויות נפגעי עבירה, וכך גם באשר למסלולי ההשגה הנוספים שמעמיד הדין לרשותם של נפגעי-עבירה, וכוונתי לסעיפים 63 ו-64 לחוק סדר הדין הפלילי, שעניינם הזכות לערור על החלטה שלא להעמיד לדין; ולזכותם של נפגעי עבירה להביא עצומותיהם בפני הערכאה המוסמכת על-פי עקרונות המשפט המנהלי. מכלל ה"הן" שמשמיעות דרכים אלו, ברורה הקביעה השלילית באשר להיבטים אחרים של מעורבותם של נפגעי-עבירה בהליך המתנהל.

מאותה הלכה לא ראינו מקום לסטות, ולפיכך החלטנו לדחות את הבקשה.