רע"פ 2403/02 מחמד אעמר גמיל אלחוח נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים בהדחת קטין לסמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 21(א)(1) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973-, ובכניסה לישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב1952-. נגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל ו24- חודשי מאסר על תנאי בגין הדחת הקטין לסמים מסוכנים וכן 6 חודשי מאסר בפועל ו9- חודשי מאסר על תנאי בגין הכניסה לישראל. בנוסף, הפעיל בית המשפט קמא את 24 חודשי המאסר על תנאי שהושתו על המבקש בבית המשפט השלום בירושלים בת"פ 2816/95 בגין עבירות רכוש וכניסה לישראל בניגוד לחוק. מחצית מתקופת חודשי המאסר הנ"ל הושתה על המבקש במצטבר ומחצית בחופף למאסרים שהוטלו עליו בשל שתי העבירות שביצע. בסך הכל נגזרו על המבקש שלוש וחצי שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

המבקש ערער בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, על הרשעתו בעבירה של הדחת קטין לסמים מסוכנים וכן על גובה העונש שהוטל עליו. בית המשפט המחוזי (השופטים ארד, חשין וזילברטל) סבר, כי לא היה די בראיות שהביאה התביעה בכדי לקבוע את אשמתו של המבקש מעל לכל ספק סביר, בעבירה של הדחת קטין לסמים מסוכנים, ועל כן זכהו מעבירה זו וביטל העונש שהושת עליו בגינה. עוד טען המבקש בפני בית המשפט קמא, כי לא ניתן היה להפעיל מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים בגין עבירה של כניסה לישראל שלא כדין, כשהעונש המקסימלי הקבוע בחוק בגין הפרתה הוא שנה בלבד. בית המשפט המחוזי, דחה טענה זו של המבקש, תוך שהוא מפנה לפסק הדין בעניין ריזי

(רע"פ 5798/00, 6115/00 סעיד ריזי נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(3) 1), בו נקבע כי ניתן להטיל מאסר על תנאי לתקופה שעולה על העונש המירבי שקבוע בחוק לעבירת התנאי. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מוגשת בקשת רשות הערעור שלפני, כשהיא מתמקדת בטענה נגד חוקיות אורך תקופת המאסר שהופעלה.

כפי שציין גם בית המשפט המחוזי בפסק דינו, הלכה היא כי ניתן להטיל, במקרים מיוחדים, מאסר על תנאי גם לתקופה שעולה על העונש המירבי שנקבע בעבירת התנאי (ראו: ברע"פ 5798/00 6225/00 הנ"ל). הביקורת השיפוטית על אורך תקופת המאסר על תנאי, מופעלת על ידי בית המשפט בשלב הערעור על גזר הדין שבו הוטלה תקופת התנאי ולא בערעור על גזר הדין בגין הפעלת התנאי.

מסיבות אלה, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי. הבקשה נדחית.