רע"פ 2408/04 מוחמד עזאם נ. מדינת ישראל

המבקש, מוחמד עזאם, הורשע על פי הודאתו בבית המשפט השלום בקריות (כבוד סגן הנשיא א' מגן), בביצוען של עבירות לפי חוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975. בכתבי האישום שהוגשו נגדו, ושהדיון בהם אוחד (ת.פ 9922/01 ו-ת.פ 9923/01). נטען, כי המבקש אשר עבד בתקופה הרלוונטית כקבלן בניין, נמנע מלהגיש דו"חות תקופתיים החל מחודש אוגוסט 1995 ועד לחודש יוני 1997, וכי בשבעה דו"חות תקופתיים שהגיש כלל ידיעה לא נכונה, כאשר דיווח על סכום המע"מ כאפס. ועוד נטען, כי מחודש יוני 1997 ועד לחודש פברואר 1998 ביצע המבקש עסקאות בסכום של 847,845 ₪, בגינן הוציא חשבוניות מס ללקוחות, אך לא דיווח עליהן לשלטונות מע"מ, מתוך כוונה להתחמק מתשלום המס. כן הורשע המבקש בכך שנמנע מלהגיש דו"חות תקופתיים החל מחודש יולי 1997 ועד לחודש פברואר 1998.

בעקבות ההרשעה גזר בית משפט השלום למבקש שנתיים מאסר ושנת מאסר על-תנאי. את השגותיו כנגד חומרת העונש הביא המבקש בפני בית המשפט המחוזי, וזה קיבל את הערעור בחלקו, כאשר העמיד את עונש המאסר על 18 חודשים בלבד.

המבקש עותר להביא את עניינו לבחינה בפני ערכאה נוספת, אולם לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, לא מצאתי כי הוכחה עילה להיעתר לו. הלכה פסוקה היא כי ערעור בגלגול נוסף נועד לבחון שאלות משפטיות עקרוניות, בעלות השלכה כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים המתדיינים, ולא כזה הוא המקרה שבפנינו. השגותיו של המבקש, המכוונות כולן כנגד גזר הדין, נדונו בהרחבה על ידי שתי ערכאות אשר נתנו את דעתן לחומרתן של העבירות, למצוקתו האישית של המבקש, ולפסקי הדין הרבים אליהם הפנה בא-כוח המבקש כדי ללמוד מהם גזרה שווה לעניין שולחו. אולם לנוכח מספרן הגדול של העבירות, התקופה הארוכה בהן בוצעו, והנזק שהיה כרוך במעשיו של המבקש לאוצר המדינה, לא היה מנוס מהמסקנה כי נכון להחמיר בעונש, ובמסקנה זו לא מצאתי כי נפל פגם המצדיק מתן רשות לערער.

הבקשה נדחית.