רע"פ 2408/09 קאיד סאלמה נ. מדינת ישראל

נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בטבריה (ת"פ 2560-06-07) בגין עבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

על פי כתב האישום, החזיק המבקש בחולצתו, ביום 14.3.2005, בזמן שהיה אסיר בכלא שטה, סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 0.202 גרם .

המבקש הורשע בביצוע העבירה על פי הודאתו, וביום 13.1.2009 ניתן גזר דינו של בית משפט השלום (כבוד השופט ד' פורת ). בגדרו, הושת על המבקש עונש של 8 חודשי מאסר בפועל וכן הפעלת שני עונשי מאסר על תנאי בני חצי שנה בחופף ובמצטבר למאסר זה כך שבאופן כולל ירצה המבקש 13 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי שלא יעבור כל עבירה על פקודת הסמים המסוכנים למעט עבירה של החזקת סמים לשימוש עצמי ו/או החזקת כלים לשימוש בסם; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי שלא יעבור ויורשע על כל עבירה של החזקת סמים לשימוש עצמי ו/או החזקת כלים לשימוש בסם ו/או נהיגה בזמן פסילה; וכן פסילת רישיון נהיגה למשך 12 חודשים מיום שחרורו מהכלא. בין נימוקי בית משפט השלום ציין הוא את עברו הפלילי העשיר של המבקש ואת חומרתה של העבירה דנן, ובמיוחד כאשר נעשתה היא בין חומות הכלא בעת שהיה נתון במאסר. עוד צוין כי העבירה בוצעה כאשר כנגדו היו תלויים ועומדים שני עונשי מאסר על תנאי. כמו כן צוין כי חרף זאת שבית המשפט נתן למבקש מספר הזדמנויות למצות את האפשרות להשתלב בתהליך גמילה, התסקירים שהגיש שירות המבחן בעניינו לא היו חיוביים ואף עלה מהם כי המבקש שומר על קשרים בחברה העבריינית ואף כי נראה כי עיקר מגעיו עם השירות הינם לצורכי המשפט ולא מתוך הבנה והפנמה של חומרת מעשיו. בית המשפט אף לא ראה בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה כשיקול לטובת המבקש באשר עיקר העיכוב נבע מהקושי לאתרו לאחר שכתב האישום הוגש (עוד בשנת 2006) והעובדה שגם לאחר שחודשו ההליכים נדרש צו הבאה לשם התייצבותו. מנגד נתן בית המשפט משקל להודאתו של המבקש בעובדות כתב האישום והחרטה שהביע בפניו, כמו גם לנסיבותיו האישיות.

המבקש ערער על חומרת העונש בפני בית המשפט המחוזי בנצרת (עפ"א 159/09).

ביום 26.2.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים א' הלמן , א' קולה ו י' אברהם ), בגדרו נדחה הערעור. בית המשפט חזר והדגיש את חומרתה של העבירה בה הורשע המבקש ובמיוחד כשבוצעה היא בעת שהיה אסיר. כן הובהר כי לאור תסקירי שירות המבחן מהם עלה כי המבקש נעדר כוונה רצינית לעשות שינוי בדפוסי התנהגותו, הרי שלא היה מקום ליתן לו הזדמנות נוספת ולהשהות את גזירת הדין לשם קבלת תסקיר נוסף. בהתחשב באלו וחרף נסיבותיו האישיות של המבקש לא ראה בית המשפט המחוזי מקום להתערב בעונש שהשית בית משפט השלום.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה טוען בא כוח המבקש כי הערכאות הקודמות נתנו משקל יתר לחומרת העבירה ולא נתנו משקל מספיק להליך השיקומי בו החל המבקש, וכי היה מקום לדחות את מתן גזר הדין ולבקש תסקיר נוסף על מנת לבחון האם ממשיך הוא בהתקדמותו בהליך הגמילה. לשיטתו, העולה מן התסקירים הוא, כי אומנם המבקש התקשה תחילה בהשתלבות בהליך הגמילה ואולם דווקא התסקיר האחרון ציין כי מקפיד הוא על ההגעה לפגישות ועל מסירת דגימות שתן נקיות מסם. כך עלה אף ממכתב שנשלח מהיחידה לנפגעי סמים בלוד בו צוין כי המבקש נקי מסמים עוד מחודש ספטמבר 2008. לפיכך, לטענתו, אף שמ דובר בהליך גמילה המצוי בראשיתו, יש מקום לאפשר למבקש את ההזדמנות להשלים את שיקום חייו, מה גם שהמ דובר בעבירה שנעברה כבר לפני ארבע שנים. באשר לחומרת העבירה נטען כי על אף חומרתה המ דובר

בעבירה של החזקת כמות קטנה של סם, לשימוש עצמי, שעיקר פגיעתה במבקש עצמו. לפיכך מבוקש כי עונשו של המבקש יועמד על עונש מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות ולשם כך אף מבוקש כי שירות המבחן יגיש תסקיר משלים אשר יאשר כי המבקש נקי עדיין מסמים.

מנגד, טוענת באת כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל עילה המצדיקה דיון בפני ערכאה זו מה גם שנוגעת היא לחומרת העונש בלבד. כן נטען כי חרף טענות המבקש הרי שתסקירי שירות המבחן אינם מצביעים על כך שנמצא הוא בהליך גמילה ממשי ומשמעותי ואף להיפך מכך וכי מכל מקום בעבירות סם יש להמעיט במשקלם של נסיבותיו האישיות של המבקש.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת כידוע רק במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, ואין בבקשתו עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. הטענות אותן מעלה בא כוח המבקש בבקשתו נשקלו על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל עליו הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים. עיון בתסקירי שירות המבחן מעלה כי בשום שלב לא בא זה בהמלצה טיפולית באשר למבקש ואף חזר וציין כי נראה שמאמציו מונעים יותר לצורך ההליך המשפטי ולא מהבנה ממשית של חומרת התנהגותו והפנמה של הצורך להיגמל מהסם. אף בתסקיר האחרון לא המליץ שירות המבחן כי הדיון יידחה לצורך המשך מעקב אלא אך ציין כי ימשיך ויעקוב אחר התקדמותו של המבקש ככל שבית המשפט יראה לנכון להורות כן. בנסיבות אלו, ומשלמבקש ניתנו כבר הזדמנויות למצות את האפשרות להתחיל בהליך שיקומי, איני רואה כל פגם בהחלטת בית משפט השלום כי באה העת לגזור את דינו. אף לגופו של גזר הדין לא ראיתי כי נפל פגם במאזן השיקולים שנערך או בעונש שהושת על פיו ובמיוחד בהתחשב בעברו הפלילי ובעובדה שביצע את העבירה דנן בעודו נתון במאסר וכאשר שני עונשי מאסר על תנאי תלויים ועומדים כנגדו.

יש לקוות כי ככל שכוונת המבקש לשקם את חייו הינה כנה, יאזור הוא את הכוח להמשיך בהליך השיקומי בעודו נתון במאסר וישתלב בטיפול במסגרת זו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

החלטתי מיום 18.3.09 לעיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת בזאת.

המבקש יתייצב ביום 30.8.09, לא יאוחר משעה 10:00 בבוקר, ב בית המשפט המחוזי בנצרת, לשם תחילת ריצוי עונשו.