פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
241/10
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
אשרף אבו תרק
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים, מיום 26.11.09, בע"פ 4797/09, שניתן על ידי השופט
מ' רביד
בשם המבקש:
עו"ד מ' אבו לבדה
החלטה
המבקש, המחזיק ברישיון נהיגה מזה כשלוש שנים, נמצא נוהג ברכב במהירות של 157 קמ"ש , 47 קמ"ש מעל למותר באותו מקום. המבקש הודה בעובדות שיחסו לו באמצעות בא כוחו, ועל כן הרשיעו בית-המשפט לתעבורה בירושלים בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, ובהמשך דן אותו לפסילה מנהיגה במשך חמישה חודשים, ושלושה חודשי פסילה על תנאי. בעקבות ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי, הועמדה תקופת הפסילה בפועל על חמשה עשר חודשים.
בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען, כי ההחמרה בעניינו חורגת מרמת הענישה הנוהגת, ויוצרת פער בלתי סביר בתוצאות אליהן הגיעו ערכאות קמא.
כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני, והוא הדין באשר לפער ענישה בין ערכאות. להלכה זו אמנם נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עמם. אדרבא, "במציאות המצערת שלנו יש להטיל עונשים חמורים ומרתיעים על אלה הפוגעים בבטיחות התנועה בדרכים... עונש הפסילה הוא עונש אפקטיבי ומרתיע, ומי שמרשה לעצמו לנהוג במהירות העולה... מעל למותר, איננו יכול לצפות להתחשבות יתר בעת משפטו" (רע"פ 262/91 ארביב נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(2) 580, 582 (1991)).
נוכח האמור, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ה בטבת התש"ע (11.01.2010).
ש ו פ ט