רע"פ 2432/03 גדעון בירן-עו"ד נ. עיריית תל אביב יפו

1.

המבקש הורשע, בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו, בעבירה לפי סעיף 6(א)(2) לחוק העזר העירוני לתל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד – 1983. המבקש אינו חולק בפנינו – ולא חלק גם בפני הערכאות הקודמות – על העובדה כי העמיד את רכבו במקום בו הוצב תמרור האוסר זאת. הוא מלין על כך, שהחלטת העירייה בדבר הצבת התמרור לא פורסמה ברשומות, וזאת, לטענתו, בניגוד להוראות סעיף 17 לפקודת הפרשנות, המורה כי "תקנות בנות-פעל תחיקתי יפורסמו ברשמות, ותחילת תקפן ביום פרסומן...".

טענתו זו של המבקש נדחתה בבית המשפט לעניינים מקומיים וכן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שדן בערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור.

2.

דין הבקשה להידחות. הטענה כי הצבת תמרור במקום מסוים היא תקנה בת – פועל תחיקתי, המחייבת בשל כך פרסום ברשומות, נדונה בעבר בפני בית משפט זה – ונדחתה. בע"פ 402/63 רונן נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד יח (3) 172 קבע השופט ויתקון:

"למעשה, אין לראות בהצבת תמרור במקום פלוני אלא יצירת הנתונים העובדתיים, שבקיומם נכנס החוק לפעולה. הרי החוקים אינם פועלים בחלל ריק ( in abstracto ). מצוותם מתקשרת עם מערכת של עובדות, שבקיומן יחול החוק... אכן, לא בהחלטה להציב תמרור יש לראות תקנה בת-פעל תחיקתי, אלא בחוק הקובע נורמה משפטית לגבי מקום, בו הוצב תמרור, ואילו ההחלטה להציב תמרור מגבשת נתון עובדתי, שלגביו מופעל החוק".

השופטים

זילברג והלוי הצטרפו, באותו מקרה, לתוצאה אליה הגיע השופט ויתקון, אם כי מטעמים אחרים.

בעניין אחר, חזר השופט ד' לוין וקבע כי ההחלטה בדבר הצבת תמרור פלוני במקום מסוים איננה בבחינת תקנה בת-פועל תחיקתי, באומרו:

"טענה זו אינה מקובלת עלינו, היא נוגדת את ההלכה המקובלת במשפטנו כפי שהתגבשה מימים ימימה, ולפיה הצבת מתמרור פלוני במקום

מסויים , מהווה אך קונקרטיזציה של הנורמה המשפטית, לפיכך אינה מחייבת פרסום ברשומות" (ע"פ 1292/90 שלומית מאיר נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(3), 573).

3.

לנוכח ההלכה הפסוקה בעניין זה, כפי שפורטה לעיל, אין ממש בבקשה ודינה להידחות.

אין צו להוצאות.