רע"פ 2450/00 ירון בן עובדיה נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש:

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו והואשם בעבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז1977- (להלן: החוק) ובעבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק. בבית משפט השלום הודה המבקש בעבירות שבכתב האישום ולאחר מכן לבקשתו, צורפו 12 תיקים נוספים שהיו תלויים ועומדים נגדו, כולם בעבירות מאותו סוג: עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירות של תקיפה סתם, של היזק בזדון, העלבת עובד ציבור ועבירות של איומים; מעשי האלימות שהודה בהם בוצעו בעיקר על רקע עבודתו במגרש חנייה והן בוצעו בתקופה שבין שנת 1994 ל1998-. בפני בית משפט השלום הגיעו התביעה והסנגוריה להסדר טיעון שההודייה בכל התיקים היתה חלק ממנו. על פי אותו הסדר עתרה התביעה לעונש מאסר בפועל של 10 חודשים והסנגור טען לתקופת מאסר קצרה יותר שתרוצה בעבודות שירות. בגזר דינו פרט השופט קמא את הנסיבות לקולה ולחומרה אך נוכח הפער בין העונש המוסכם לעונש הראוי דחה את הסדר הטיעון והטיל על המבקש עונש של 24 חודשי מאסר בפועל, ועונשי מאסר על תנאי לתקופות שונות כדי שלא יעבור עבירות מסוג פשע, או עבירות אלימות לפי העניין, כן ציווה על המבקש לשלם פיצויים למתלוננים בסך 4000 ש"ח. על גזר דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור לאחר שאף הוא נתן דעתו לכל הנימוקים לקולת העונש. בפסק-דינו ציין בית המשפט כי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים בפרשה זו הוא בעיניו בעל משקל ממשי וכן ציין כי מקובל עליו כי חזקה על התביעה ששקלה את השיקולים הראויים כאשר הגיעה להסדר זה. אף על פי כן לא ראה בית המשפט המחוזי להתערב בעונש שנגזר על המבקש. נימוקו העיקרי של בית המשפט היה כי מדובר במקרים רבים של אלימות קשה וכי בנסיבות אלה לא החמיר בית משפט השלום עם המערער כאשר גזר עליו 24 חודשי מאסר בפועל.

בפנינו נידונה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין המחוזי. בא-כוחו המלומד, לא ביקש עוד לטעון לעבודות שירות כפי שטען במסגרת הסדר הטיעון, כיוון שמרשו כבר מרצה למעלה מחמישה חודשי מאסר, אך הוא ביקש כי נסתפק ברף העליון של העונש שביקשה התביעה על פי ההסדר - עשרה חודשים.

דנו בבקשה שלפנינו כאילו ניתנה רשות ערעור והתלבטנו לא מעט בשאלה אם להתערב בעונש שגזרו שתי הערכאות שדנו בעניינו של המבקש. אין ספק שהעונש שנגזר על המבקש אינו חמור יתר על המידה, בהתחשב בשורת מעשי האלימות שהודה בביצוען. מקובל עלינו גם כי בית המשפט היה רשאי להטיל עונש ההולם את חומרת המעשים תוך סטייה מהסדר הטיעון. אולם קשה להתעלם מכך שהסדר הטיעון נעשה לאחר בחינת כל נסיבותיו של העורר, תוך התחשבות בתסקיר שירות המבחן שליווה את המבקש בכל הערכאות ולפיו חל שינוי משמעותי במבקש. מתסקיר המבחן עולה כי המבקש הודה מתוך מודעות לחומרת מעשיו ותוך קיום תהליך שבו הוא רוכש כלים להתמודדות מועילה ולא פוגעת במצבים בהם חש תיסכול וכעס ולדעת שירות המבחן המבקש מגלה כוונה להנתקות מנטייתו למעשי אלימות. ואמנם, מהתמונה שנפרשה לפנינו עולה כי רוב העבירות בוצעו בשנת 1996 ומאז העבירה האחרונה שהובאה בחשבון ונעברה בשנת 1998 עשה המבקש מאמץ לחזור למוטב. כך גם נמסר לנו היום שהתנהגותו בכלא מלמדת על מאמצי שיקום. עוד הבאנו בחשבון שהמבקש הוא בן למעלה מ30- לא עבר עבירות עד לאותם ארועים וזה מאסרו הראשון. הודייתו בכל המעשים היתה חלק מהתהליך שקיבל על עצמו ואף נשענה על הסדר הטיעון. העונש שנגזר על המבקש סטה במידה משמעותית מההסדר שנקבע. אף כי גם אנו כבית המשפט המחוזי סבורים שאין מדובר בעונש חמור מדי ביחס לעבירותיו של המבקש, הגענו למסקנה שיש לתת ביטוי בגזר הדין לנסיבות לקולה אותן מנינו.

לפיכך החלטנו להתערב בגזר-הדין רק ביחס לתקופת המאסר בפועל שהושתה על המבקש ולהפחית ממנה באופן שתועמד על 18 חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.