רע"פ 2459/07 אבנר מאיו נ. עיריית תל אביב

מונחת בפניי בקשה דחופה שהוגשה במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי, שמספרו 165/05. בשל הדחיפות הרבה שבעיכוב צו ההריסה הוגשה הבקשה עוד בטרם הוגש לבית-משפט זה ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' המר) שניתנה הבוקר. עיכוב הביצוע התבקש עד למתן החלטה בערעור שעתיד להיות מוגש לבית-משפט זה.

בקצירת האומר, יצוין כי המבקש מתגורר בדירה נשוא צו ההריסה יחד עם בני משפחתו. צו ההריסה הוצא בשל ביצוע בניה בלתי חוקית בדירה. בשלב כלשהו, שני הצדדים הגיעו להסכמה, לפיה המבקש יגיש למשיבה בקשה לקבלת היתר בניה עד ליום 15.2.07. לאור האמור, קבע בית-המשפט המחוזי, כי

צו ההריסה יעוכב עד לאותו מועד. אלא, שבקשה כאמור לקבלת היתר בניה לא הוגשה על-ידי המבקש. לטענתו, המשיבה היא זו שמנעה ממנו את הגשת הבקשה ובכוונתו להגיש עתירה מנהלית בנוגע לכך. אלא, שעתירה זו טרם הוגשה, לטענתו, בשל קשייו הכלכליים וחוסר יכולתו לעמוד בתשלום האגרה ובשל גיוסו למילואים.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים לה, דעתי היא כי אין מקום לעכב ביצועו של צו ההריסה המינהלי, וזאת מן הטעמים הבאים:

ראשית, לאור המועד בו הוגשה הבקשה - יום ביצוע צו ההריסה המינהלי. זאת, אף על-פי שהמבקש ידוע ידע היטב כי הצו הקודם לעיכוב ביצוע עתיד היה לפקוע כבר ביום 15.2.07.

שנית, משראה המבקש כי המשיבה אינה מאפשרת לו להגיש את הבקשה לקבלת היתר בנייה, שומה היה עליו לנקוט בהליכים המשפטיים המתאימים ולא להמתין עד לרגע פקיעתו של צו עיכוב הביצוע הקודם. כמו-כן, עמדה לו האפשרות לבקש פטור מתשלום האגרה, באם מצבו הכלכלי אכן הינו בכי רע. אולם, משנמנע הוא מלעשות כל אלו, אין לו להלין אלא על עצמו.

בנסיבות אלו, דעתי היא כי אין מקום ליתן צו לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד, וזאת חרף הנזק העלול להיגרם למבקש ולבני משפחתו. הבקשה נדחית, איפוא.