רע"פ 2487/02 גדעון אוראל גאן ליבי נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בכפר-סבא בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לאחר שביחד עם שני אחיו, מנע מפּקחים של משרד החקלאות ומשוטרים מלבדוק את תכולת משאיתם של השלושה, שנחשדה כי שימשה להברחת ירקות מן היישוב קלקיליה. במהלך מאבקם של שלושת האחים בשוטרים, שכלל ניסיון למנוע מן השוטרים מלהיכנס לחצר ביתם של האחים, שבה חנתה המשאית, הושלך על אחד השוטרים ארגז, שפגע בשוטר וגרם לו לאובדן הכרתו ולדימום. המבקש, שהואשם מלכתחילה בעבירה של תקיפת השוטר, זוכה מעבירה זו לאחר שבית-משפט השלום קבע, כי לא הוכח כי הוא היה זה שזרק את הארגז.

על אחד מאחיו של המבקש, שנקבע כי הוא שזרק את הארגז, נגזר - לאחר שהופעל עונש מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד כנגדו - עונש של 21 חודשי מאסר בפועל. על האח הנוסף נגזר - אף הפעם לאחר הפעלת עונש מאסר על-תנאי - עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל, ואילו ביחס למבקש הסתפק בית-משפט השלום בהטלת עונש מאסר על-תנאי של שמונה חודשים וכן קנס בסך 1,000 ש"ח.

המבקש ערער על הרשעתו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעורו טען, בעיקר, כי לשוטרים לא הייתה רשות להיכנס לחצר הבית.

ערעור המבקש נדחה, לאחר שבית-המשפט המחוזי קבע, כי בצדק נקבע על-ידי בית-משפט השלום, כי המבקש הודה למעשה בכך שזרק ארגזים על השוטרים, וכי קביעה זו עומדת אף מבלי להתחשב ביתר הראיות שהיו כנגד המבקש, ובכללן עדויות השוטרים. ואילו ביחס לטענת המבקש בעניין חוקיות כניסת השוטרים לחצר קבע בית-המשפט המחוזי כך:

לסוגיה זו התייחסנו בפסק דיננו בע"פ 70086/01 שזהו פסק הדין המתייחס לערעורם של שני אחיו של [המבקש] שבפנינו אשר הורשעו באותו כתב אישום ובאותה פרשייה עצמה. אין לנו אלא להפנות לדברים שאמרנו שם. אנו רואים לנכון לציין, כי על פסק דיננו הנ"ל הוגשה בקשה לרשות ערעור פלילי לבית המשפט העליון (רע"פ 6116/01). הבקשה למתן רשות ערעור נדחתה בבית המשפט העליון, ולמעשה יש בכך אישור של קביעותינו באותו פסק דין.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טען המבקש, כי בית-המשפט המחוזי נמנע מלדון בטענה המשפטית שהעלה בדבר חוקיות כניסת השוטרים לחצר. המבקש הוסיף ותקף את הממצאים העובדתיים שקבע בעניינו בית-משפט השלום.

מנגד, המדינה התנגדה למתן רשות ערעור. טענת המדינה הייתה, כי עיקר טענותיו של המבקש נוגע לממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, ושבהם אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. עוד טענה המדינה, כי כניסת השוטרים לחצר הייתה חוקית, כעולה משורה של הוראות חוק, שמקצתן אף נדונו על-ידי בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו בערעור שהגישו אחיו של המבקש.

דין הבקשה להידחות.

הגם שראוי היה כי בית-המשפט המחוזי יבהיר בפסק-דינו מדוע סבר כי יש לדחות את טענת המבקש בעניין חוקיות כניסת השוטרים לחצר, ולא יסתפק בהפניה לפסק-הדין בעניינם של אחיו של המבקש, הרי שהמבקש לא הצביע על עיוות-דין שנגרם לו, שיש בו כדי להצדיק מתן רשות לקיים דיון בגלגול שלישי. שכן, כעולה מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, טענת המבקש בעניין חוקיות כניסת השוטרים לחצר נשמעה על-ידי בית-המשפט המחוזי, נבחנה לגופה, ונדחתה. הפגם שעליו הצביע המבקש עולה איפוא אך כדי ליקוי טכני.

יתר הטענות במסגרת הבקשה שבפניי נוגעות רק לעניינו המיוחד של המבקש, ואינן מגלות עילה לערעור שני, שכידוע, יתקיים רק בשאלות משפטיות שחשיבותן כללית.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.