פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2491/10
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
דמריה עאדל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בעפ"ג 2877-12-09, מיום 9.2.10, שניתן על ידי סגן הנשיא
א' טל, והשופטים: א' ש' שילה, וו' פלאוט
בשם המבקש:
עו"ד ג'לג'ולי איהאב
החלטה
1.
המבקש הורשע, לפי הודאתו, בעבירה של הפרת תנאי אשרה, התפרצות לדירה וגניבה, עבירות לפי סעיף 12(2) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 וסעיפים 384 ו-406(ב) לחוק העונשין, התש"לז-1977. זאת, לאחר שבמשך כשנה וחצי נהג בשעות הערב לעבוד בגינון בביתה של המתלוננת, בניגוד לתנאי אשרת העבודה שניתנה לו. בנוסף, בשתי הזדמנויות נכנס המבקש לביתה של המתלוננת, ונטל מתוכו תכשיטים בשווי כולל של כ-25,000 ש"ח, אשר חלקם הוחזרו. בעקבות הרשעתו נדון המבקש ל-24 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי, קנס ופיצוי. ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי מרכז נדחה, לאחר שנמצא כי אף שהמבקש נעדר עבר פלילי, העונש שהושת עליו משקף איזון נכון בין כל השיקולים הצריכים לעניין.
3.
בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תוך שהוא מלין על המאסר שנגזר לו, ולכך אין בידי להיעתר. כידוע, קיומו של ערערו שני נועד ללבן שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו של המבקש ( ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 130 (1982)), ועניינו של המבקש אינו נמנה עם אלה. יתרה מכך, חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה ליתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1), 646, 650 (2003)), ומכל מקום לא מצאתי בעונש דבר החורג מרמת הענישה הנוהגת.
אי לכך הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ב
בניסן התש"ע (06.04.2010).
ש ו פ ט