רע"פ 2503/18יצחק סעדיאן נ. מדינת ישראל

1.

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר' כרמל

ו כ' מוסק והשופטת ש' רנר ) בעפ"ג 702-06-17 מיום 20.2.2018, בגדרו נדחה ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופט י' מינטקביץ ) בת"פ 56163-11-15 מיום 7.5.2017.

2.

המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות ארגון ועריכת הימורים, לפי סעיף 225 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); וסחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במשך כחצי שנה במהלך שנת 2015, ארגן המבקש באמצעות יישומון ה'וואטסאפ' מערכת הימורים בהיקף של מאות אלפי שקלים, במסגרתה יכלו מהמרים לזכות בכסף בעבור הימורים שבוצעו דרכו, על פי תוצאות משחקים ותחרויות ספורט. על פי אישום נוסף, בחודש אוקטובר 2015

דרש המבקש מאדם בשם שי (להלן: המתלונן ), שצבר "חוב" של 37,000 ש"ח כתוצאה מהימוריו אצל המבקש, לשלם את חובו ואף איים עליו במסרון. ביום 26.10.2015 הגיע המתלונן לירושלים כתוצאה מדרישת המבקש, שנפגש עימו יחד עם עוד שלושה אנשים שזהותם אינה ידועה. בפתח הפגישה, משהתברר כי המתלונן לא הביא עימו כסף לפירעון החוב, חטף המבקש את מפתחות הרכב עימו הגיע המתלונן באומרו "קודם כל תביא את המפתחות". המתלונן נמלט מהמקום, ולאחר כשעה, התקשר אדם אחר למתלונן וביקשו לחזור למקום ולקחת את המפתחות. עם שובו, החזיר אותו אדם את מפתחות הרכב למתלונן והורה לו, בנוכחות המבקש, להשיג את הכסף.

3.

בהודעה על הסדר טיעון אליו הגיעו באי כוח צדדים ביום 24.12.2016, צויין כי "מוסכם על הצדדים כי על הנאשם [המבקש – י' א'] יוטלו 6 חודשי מאסר, כאשר הצדדים יהיו חופשיים לטעון ביחס לאופן נשיאת המאסר [...] מובהר כי עמדת המאשימה הינה כי העושנ ירוצה בפועל ולא בעבודות שירות".

4.

בפתח גזר דינו, עמד בית משפט השלום על הערכים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות, ומנה, בין היתר, את ערכי כבוד האדם וביטחונו האישי והרכושי. בית המשפט נתן דעתו על היקפם הכספי הנכבד של ההימורים, משך הזמן בו נערכו ואת עבירת הסחיטה שנבעה מעבירת ההימורים, וציין כי על פי ההלכה הפסוקה, יש לגזור עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח על עבירת ארגון ועריכת הימורים בהיקף משמעותי.

משכך, הדגיש בית משפט השלום כי הוא סבור שמתחם הענישה ההולם בנסיבות העניין לשתי העבירות בהן הורשע המבקש נע בין תשעה חודשים ועד שנתיים מאסר בפועל, אולם נוכח עמדתה של המשיבה הוא נאות לקבוע כי מתחם הענישה מתחיל בשישה חודשי מאסר.

אשר לעונש הראוי בתוך מתחם זה, שב בית המשפט והדגיש:

"לו הייתי גוזר את ענשו של הנאשם [המבקש – י' א'] במנותק מן ההסדר, היה מקום להשית עליו עונש מכביד יותר מאשר הרף הגבוה של ההסדר".

נוכח האמור, השית בית משפט השלום על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, מהם ינוכו ימי מעצרו; שישה חודשי מאסר למשך שלוש שנים על תנאי שלא יעבור אחת מן העבירות בהן הורשע; וקנס בסך 25,000 או חצי שנת מאסר תמורתו.

5.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, וטען כי עונש המאסר שהושת עליו הינו חמור ביחס לעבירות בהן הורשע, וכי שגה בית משפט השלום משלא נתן משקל מספיק לפגיעה הקשה שתיגרם כתוצאה ממאסרו לאימו החולה ולילדיו (שאינם נמצאים בחזקתו אך אימם אינה מתפקדת, לטענתו). אשר לעבירת ההימורים, טען המבקש כי יש להתחשב במשך הזמן הקצר בו אירגן את ההימורים ובתפקידו כ"סוכן שטח שאחראי על עניינים טכניים בלבד".

בהתייחס לעבירת הסחיטה, גרס המבקש כי יש להתחשב בכך שמילא את הוראות מנהליו תחת מצוקה ולחץ, וכן את "התגרותו" של המתלונן שניסה להתחמק מתשלום חובו. המשיבה, מנגד, סמכה את ידיה על גזר דינו של בית משפט השלום וסברה כי אין מקום להתערב בעונש שנקבע.

6.

בית משפט קמא דחה את טענות המבקש, וציין כי אין לייחס משקל רב לפגיעה בילדיו של המבקש, נוכח העובדה כי הלה נפגש עימם פעם בשבוע בלבד, והם גדלים, למעשה, אצל הורי גרושתו. כמו כן, נדחתה הטענה בדבר תפקידו השולי של המבקש בארגון ההימורים, נוכח סכומי הכסף שהוזכרו בכתב האישום המתוקן ודרך גביית ה"רווחים" בה נקט.

משכך, דחה בית משפט קמא את הערעור תוך שקבע כי עונשו של המבקש "נמצא ברף התחתון של מתחם הענישה ומבטא את מכלול השיקולים לקולה".

הבקשה למתן רשות ערעור

7.

בבקשתו, חוזר המבקש על טענותיו כפי שנטענו בערעורו, והוסיף כי "אין תוחלת למאסר בפועל" בעניינו, מאחר שכניסתו למאסר עלולה להסיט אותו בחזרה אל "עולם העבריינות ממנו נחלץ" בעבר. לפיכך, עותר המבקש לקבלת רשות ערעור ולהמיר את עונשו לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, חלף מאסר מאחורי סורג ובריח.

8.

דין הבקשה להידחות.

הלכה ידועה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שני" תינתן רק מקום בו מעלה הבקשה סוגיה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או כאשר מתעוררים שיקולי צדק או חשש מעיוות דין. לא זו אף זו, בקשת רשות ערעור על גזר דין תתקבל רק כאשר ניכר כי התרחשה סטייה מהותית מרמת הענישה הנהוגה במקרים דומים.

המקרה שלפניי אינו נמנה עם אותם מקרים נדירים, ולא מצאתי כי יש חשש מעיוות דינו של המבקש. אף עונשו של המבקש אינו חורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים.

למעשה, כלל לא הוצגו בפניי טיעונים הנוגעים לשיקולים כאמור, וליבת הבקשה שלפניי, כמו גם נימוקיה, אינה אלא העתק מדויק, כמעט מילה במילה, של הערעור שהוגש על ידי המבקש. בית משפט קמא דן בטיעוני הערעור בהרחבה בפסק דינו, ואיני מוצא טעם להידרש בשנית לטיעונים אלה.

9.

סוף דבר, הבקשה נדחית.