רע"פ 2515/03 סעיד ג'בר נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע, על-פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק), תקיפה – עבירה לפי סעיף 379 לחוק, ותקיפה הגורמת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 380 לחוק.

המדובר בעבירות חמורות, הכרוכות באלימות, שבוצעו כלפי אמו ואחותו של המבקש, והסדר הטיעון התייחס להיקף כתב-האישום אך לא לעונש שנתבקש.

לאחר הודאת המבקש והרשעתו בדין, השית בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ח' לי-רן) על המבקש עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 3 חודשי מאסר על-תנאי וצו מבחן למשך שנה. כמו-כן הורה בית המשפט על הפעלת עונש מאסר למשך 5 חודשים, שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש. בית המשפט קבע כי המבקש ירצה את עונשי המאסר באופן חופף.

בית משפט השלום נתן דעתו, בעת קביעת עונשו של המבקש, לחומרה הטמונה במעשיו של המבקש, לעברו הפלילי הכולל שתי הרשעות בעבירות של תקיפה ואיומים, ולעובדה כי ביצע את העבירות בעת שהיה תלוי ועומד כנגדו עונש של מאסר מותנה. מאידך גיסא, שקל בית משפט השלום לקולא את נסיבותיו האישיות של המבקש, את תסקיר שירות המבחן בעניינו, ואת הסכסוכים הרבים שנתגלעו בין המבקש לבין בני משפחתו. בית המשפט ציין, כי התנהגותו של המבקש קשורה בזיקה הדוקה ל"דינמיקה המשפחתית". בית המשפט אף סבר כי "פתרונו של הנאשם [המבקש] ושל החברה... לא יימצא בכליאתו של הנאשם לתקופה משמעותית כמתחייב ממעשיו ומעברו, כשהם עומדים לעצמם כמובן, אלא במסגרת טיפולית כוללת".

המדינה הגישה ערעור על קולת העונש שנגזר על המערער ובית המשפט המחוזי בירושלים, שדן בערעור (כבוד השופטים י' צבן , צ' זילברטל

ומ ' דרורי), אכן ציין כי תמונתה של האם, המתעדת את האלימות שהפעיל המבקש כלפיה, "שווה יותר מאלף מילים". יחד עם זאת, שב בית המשפט ושקל את השיקולים לקולא ולחומרא , והחליט – לא בלי היסוס – שלא להתערב בעונש שהוטל על המבקש, למעט הקביעה כי המבקש ירצה את עונש המאסר המותנה, אשר הופעל נגדו בגין עבירות קודמות של תקיפה ואיומים, במצטבר לעונש המאסר שהוטל במקרה דנן.

מכאן בקשת רשות הערעור, בה טוען המבקש, כי מעולם לא הודה בכך שגרם לאם את החבלות המופיעות בתמונות שהוצגו לבית המשפט, וכי את עיקר הנזק גרמה האם לעצמה. עוד טוען המבקש, כי לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בחפיפת העונש המותנה שהופעל, כפי שקבע בית משפט השלום, משום שזה התרשם מן המבקש ומיתר המעורבים בפרשה.

דין הבקשה להידחות.

המבקש אינו מגלה בבקשתו עילה המצדיקה דיון נוסף, ב"גלגול שלישי", לעניין העונש שנגזר. בית המשפט המחוזי התייחס לטענתו של בא-כוח המערער, כי חלק מן החבלות על פניה של האם גרמה היא לעצמה, אולם – כך ציין – המשיב הודה בכך שגרם חבלות לפניה של האם. כמו כן, יש לזכור כי עונש המאסר שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש, נבע מהרשעתו בעבירות דומות לאלה, אשר בהן הורשע עתה. על כן, הפעלת עונש זה במצטבר לעונש בגין העבירות החדשות, יש בה טעם, בעיקר בהתחשב בחומרת העבירות ובצורך בהרתעה ממשית, משחזר המבקש וביצע עבירות דומות.

בנסיבות אלה, אין עילה להערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. הבקשה נדחית, מבלי שראיתי צורך לבקש את תגובת המדינה.