רע"פ 2517/10 חיים זילבר נ. מדינת ישראל / עיריית י-ם

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 5033/09 (כבוד השופט י' נועם ) מיום 11.3.2010, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (ת 5771/09, 5769/09, כבוד השופט ג' ארנברג ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית המשפט לעניינים מקומיים המייחס לו עבירה של שפיכת פסולת בשטח פתוח ללא היתר, וזאת לאחר שניתנו לו חמש ברירות קנס בגין שפיכת עפר בשטח פתוח. ביום 18.10.2009 קבע בית המשפט לעניינים מקומיים כי הראיות שהוצגו בפניו תומכות בגרסת פקחי העיריה אשר העידו בבית המשפט, ועל כן הורשע המבקש בביצוע המיוחס לו. בגזר הדין, אשר ניתן באותו מועד, הושת עליו קנס בסך 1,000 ש"ח.

המבקש ערער על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 11.3.2010 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדרו נדחה הערעור. נקבע כי אין בסיס לערעור הנדון, וכי בית המשפט לעניינים מקומיים ביסס את פסק דינו על ממצאים עובדתיים, ואין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור בממצאים אלו שנקבעו לאחר שבית המשפט לעניינים מקומיים שמע את הצדדים והתרשם מהם באופן ישיר. עוד נקבע כי בית המשפט לעניינים מקומיים הפחית את שיעור הקנס מ 3,300 ש"ח ל- 1,000 ש"ח ואין מקום להתערבות נוספת בסוגיה זו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי בקשה זו מעוררת שאלה משפטית חשובה הנוגעת לפרשנות חוקי העזר של עיריית ירושלים בכל הנוגע לשמירת הסדר והניקיון. לטענתו מעשיו נעשו בהתאם לחוק, שכן הוא הניח ערימות אפר ויישר אותם בשטח פרטי, על מנת למנוע מפגעים שהיו באזור זה שהיו יכולים להביא לסיכון חיי אדם. לטענתו פעולותיו נעשו בהתאם למדיניות העיריה ולמען בטחון הציבור.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות שצורפו, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה.

מושכלות ראשונים, עליהם חוזר בית משפט זה השכם והערב, הם כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה בשיטת המשפט הישראלית; מקרים, בהם ישנה חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין. המקרה שלפניי, חרף טענותיו של המבקש, אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי בבית משפט זה (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יוער כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור, אלא במקרים חריגים ביותר (ראו ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 918, 924 (2001). ראו גם יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים כרך ב 1945 (2009); ע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.11.2009)) בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לחרוג מהלכה זו. טענותיו של המבקש נדונו על ידי שתי ערכאות ונדחו. יתר על כן, הערכאה הדיונית שמעה את הצדדים ועל בסיס ממצאים עובדתיים העדיפה את גרסת המשיבה. לאחר שבחנתי את כלל החומר שהונח בפני הערכאות הקודמות לא מצאתי הצדקה כי בית משפט זה יבחן פעם נוספת סוגיות אלו.

סוף דבר, הבקשה נדחית.