פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ 252/03
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקש:
יוסף כהן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין
בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 2473/02 מיום 5.12.02 שניתן על-ידי כבוד השופט
א' שיף
בשם המבקש: בעצמו
החלטה
המבקש הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בבית-המשפט לתעבורה בחדרה, בעבירה של אי ציות לתמרור, לאחר שהחנה את הרכב של בנו, הנמצא ברשותו, במקום האסור לחניה בעיר חדרה. בית-המשפט דחה את טענת המבקש, לפיה מעולם לא חנה במקום האמור בכתב-האישום, והטיל על המבקש קנס בסך של 150 ש"ח. יצוין, כי תחילה הוגש כתב-אישום כנגד הבן, ולאחר שהמבקש הודיע כי הרכב נמצא ברשותו, בוטל כתב-האישום כנגד הבן והוגש כנגד המבקש.
המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בחיפה ערעור על פסק-הדין, בגדרו טען כי חלף המועד להגשת כתב-האישום, שכן חלפה שנה מיום שבוצעה העבירה, וכי כתב-האישום בוטל ומשלא הוגש כתב-אישום חדש, לא הייתה סמכות להעמידו לדין. בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו, בקובעו כי על-פי סעיף 239א סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "אם הוכיח בעל הרכב החשוד בעבירה כי לא חלה עליו אחריות לעבירה ... ניתן להגיש כתב אישום ולהמציא הזמנה למשפט למי שנהג ברכב, אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה", וכי כתב-האישום נגדו לא בוטל, כי אם כתב-האישום כנגד בנו.
מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגדרה טען המבקש כי הורשע על-סמך עדות יחידה הטעונה סיוע.
יש לדחות את טענת המבקש. שכן, כידוע רשאי בית-המשפט לבסס הרשעה בפלילים על-פי עדותו של עד יחיד (ראו, למשל, ע"פ 420/81 כהן נ' מדינת ישראל , פ"ד לו(2) 29; ע"פ 4384/93 מליקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), ועל-כל-פנים בית-המשפט לתעבורה מצא תמיכה לעדותו של השוטר בכך שלמבקש יש אכן רכב מן הסוג המתואר בדו"ח המשטרתי, והוא מתגורר בעיר חדרה.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, י"ט בשבט תשס"ג
(22.1.03).
ש
ו פ ט ת