רע"פ 2525/03 סעיד אבו סנד נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה - מרחב ירושל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים י' צבן, צ' זילברטל ומ' דרורי) אשר ניתן בערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט מ' סובל) ואשר דחה את בקשת המבקש לביטול צו הריסה מנהלי.

המבקש הוא בעליו של מבנה בשכונת כפר השילוח בירושלים. ביום 9.12.02 הוצא צו הריסה מינהלי נגד תוספת למבנה קיים זה. התוספת הוקמה ללא היתר כחוק, ושטחה כ-85 מ"ר. המבקש הגיש לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בקשה לביטול צו ההריסה. בית המשפט דחה בקשה זו, לאחר שמצא שהתוספת אינה משמשת למגורים, ושבנסיבות אלה לא נפל כל פגם בצו ההריסה המינהלי. בית המשפט גם קבע כי הואיל והקרקע עליה נבנתה התוספת מיועדת לפי תוכנית המתאר לשמש שטח פתוח ציבורי ואף לחפירות ארכיאולוגיות, היתר בנייה כלל אינו נמצא בהישג ידו של המבקש, ולפיכך בית המשפט לא ראה לנכון לעכב את ביצוע הצו.

המבקש ערער על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו, תוך שהוא סומך את ידיו על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

בבקשה, מכוון המבקש את עיקר השגותיו כנגד תקינות ההליך שנתקיים בעניינו בערכאות דלמטה. הוא טוען, כי בדיונים שנערכו בעניינו הוא לא יוצג על ידי עורך דין. לדידו, נמנע ממנו להבין את הדברים לאשורם מפני שלא בכל הדיונים נכח מתורגמן וידיעותיו שלו בשפה העברית הינן מוגבלות. עוד מוסיף הוא, כי המשיב ניצל את בורותו המשפטית על מנת להציג לבית המשפט טיעונים חסרי יסוד. בהתייחס לנימוקי בית המשפט גופם, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא כאשר אישר את מסקנתו של בית המשפט לעניינים מקומיים לפיה התוספת למבנה טרם הושלמה ולא שימשה למגורים.

בתשובתו, טוען המשיב כי אין בנימוקי הבקשה כל נימוק ממשי כנגד תוקפו של הצו. באשר לטענות המבקש המתייחסות לתקינות ההליך שנתקיים בערכאות דלמטה, סבור המשיב, כי אין בעובדה שהמבקש בחר שלא להיות מיוצג בדיונים שנערכו בפני אותן הערכאות בכדי לתת לו רשות לפתוח עתה בהתדיינות חדשה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובת המשיב, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. לא מצאתי לנכון, ביושבי כערכאת ערעור שנייה, להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, קביעות שעמדו במבחנה של ערכאת הערעור הראשונה. לפיכך, אין לקבל את טענתו של המבקש בדבר השגגה שיצאה מלפני בית המשפט כאשר קבע כי התוספת המדוברת טרם הושלמה. לטענותיו של המבקש על פגמים קשים שנפלו כביכול בהליכים בעניינו, לא מצאתי ביסוס ממשי. המבקש בחר מטעמיו הוא שלא להיות מיוצג בערכאות הקודמות, ומבחינת פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי עולה המסקנה כי לא נעשה כל "ניצול" של חולשתו הנטענת. נחה דעתי כי בית המשפט קמא קיבל את החלטתו רק משהשתכנע כי המבקש זכה להליך הוגן.

הבקשה נדחית.