החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 2540/07 יואל שרון נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

ענישה · הפעלת מאסר על תנאי בעבירת הסעת שוהים בלתי חוקייםבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על גזר דין של בית משפט השלום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על הפעלת מאסר על תנאי ועל עונש בעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים. נקבע כי אין שאלה עקרונית המצדיקה גלגול שלישי, וכי טענות לחומרת העונש אינן עילה ללא סטייה ניכרת ממדיניות הענישה. לגופו של עניין זו עבירה שנייה דומה, ועיכוב הביצוע בוטל.

העובדות

המבקש הורשע על פי הודאתו בהסעת שני שוהים בלתי חוקיים ברכבו, לאחר שבעבר הורשע בעבירה דומה. נגזרו עליו מאסר בפועל וחלקו על תנאי, והופעל נגדו מאסר על תנאי מתיק קודם, וכן קנס. ערעורו למחוזי נדחה ברוב דעות, ושירות המבחן המליץ על הארכת התנאי ושירות לתועלת הציבור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי על חומרת העונש ועל הפעלת מאסר על תנאי בעבירה לפי חוק הכניסה לישראל
  2. 2.האם נסיבותיו האישיות של המבקש מצדיקות הארכת המאסר על תנאי במקום הפעלתו

הלכות

  1. 1

    רשות ערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא רק במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, והבקשה לא עוררה שאלה כזו.

    ״הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טענות לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בסטייה ניכרת ממדיניות הענישה.

    ״טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    גם לגופו של עניין אין להתערב, שכן זו עבירה שנייה דומה בתוך ארבע שנים, ועבודות השירות שהוטלו בעבר לא הרתיעו את המבקש.

    ״עונש המאסר בעבודות שירות שהוטל עליו בזמנו לא הרתיע אותו מלשוב ולבצע עבירה דומה נוספת״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • גלגול שלישי
  • מאסר על תנאי
  • חוק הכניסה לישראל
  • מדיניות הענישה
  • חומרת העונש
  • שירות המבחן
  • עיכוב ביצוע

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

2540/07

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

יואל שרון

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22.2.07 בע"פ 71704/06 שניתן על ידי

כבוד סגן הנשיא ז' המר והשופטות י' שיצר ו-י' שבח

בשם המבקש:

עו"ד ענת יהב

בשם המשיבה:

עו"ד אלעד פרסקי

החלטה

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בכפר-סבא (ת.פ. 1533/06) בגין עבירה בניגוד לסעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ).

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 7.2.06, בשעה 08:30 לערך, הסיע המבקש ברכבו שני אנשים אשר שהו בישראל שלא כחוק.

בית-משפט השלום בכפר-סבא (כבוד סגן הנשיא השופט ח' פדר ) הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, וביום 17.9.06 גזר עליו את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר, מהם ירצה 6 חודשים בפועל ואילו ששת החודשים הנותרים יהיו על תנאי, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים לא יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל. בנוסף, הורה בית המשפט על הפעלת עונש מאסר מותנה של 9 חודשים שהושת על המבקש בתיק אחר (ת.פ 5761/03). שני עונשי המאסר בפועל הופעלו בחופף ובמצטבר, כך שבסך הכול נקבע כי המבקש ירצה 10 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח. כמו כן נקבע כי המבקש ישלם קנס בסך של 5,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר תמורתו אם הקנס לא ישולם. בגזר-דינו, התייחס בית המשפט לנסיבותיו האישיות של המבקש והעיר כי במעשיו מעיד המבקש כי אין מורא החוק עליו, שכן בעקבות ביצוע עבירה קודמת דומה על חוק הכניסה לישראל, כבר נגזר דינו למאסר בעבודות שירות, אבל מסתבר שהוא לא הפיק כל לקח ועובדה היא שהוא שב והעסיק את שני הפועלים שנתפסו במכוניתו.

על פסק-דינו של בית-משפט השלום, ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, תוך שהוא מלין על ההחלטה להפעיל את עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו. תחת זאת, ביקש המבקש להאריך את תקופת התנאי.

ביום 22.2.07 החליט בית המשפט המחוזי בדעת רוב (כבוד סגן הנשיא ז' המר והשופטת י' שיצר ) לדחות את הערעור וקבע, כי התנאי הראשון להארכה או לחידוש מאסר על-תנאי מתקיים, כאשר סבור בית המשפט כי אין להטיל בשל העבירה הנוספת עונש של מאסר, אף לא מאסר על-תנאי. בהתחשב במכלול הנסיבות ולאור חומרת העבירה בה הורשע המבקש, העונש שהוטל עליו הינו עונש הולם וראוי. בדעת המיעוט היתה השופטת י' שבח אשר קבעה, כי היתה מקבלת את הערעור על דרך חידוש המאסר על- תנאי שהוטל בת"פ 5761/03 למשך שנתיים נוספות, תוך הגדלת הקנס לסך של 10,000 ש"ח ועל דרך של הטלת צו שירות לתועלת הציבור.

בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הונח תסקיר של שירות המבחן בעניינו של המבקש ולפיו מדובר באדם בן 29 משכיל הרשום כקבלן מורשה ואשר עבד לפרנסתו, בעת עריכת התסקיר, כשכיר אצל אביו שהוא קבלן בנייה במקצועו. שירות המבחן ציין כי הוא ער לכך שמדובר בעבירה שנייה שבגינה נתפס המבקש תוך ארבע שנים. מכאן הבהיר כי הוא מתלבט באשר לעונש היאה למבקש, כשההתלבטות נעוצה בכך, כי הטלת מאסר בפועל תביא לפגיעה במצבו האישי. לפיכך המליץ שירות המבחן לבית המשפט להאריך את עונש המאסר על תנאי ולהטיל על המבקש צו שירות לתועלת הציבור בהיקף שעות משמעותי.

על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שבפניי. לטענת באת-כוח המבקש שגו שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי בכך שלא נתנו את המשקל המתאים לנסיבותיו האישיות ופטרו אותו בנימוק לפיו "לא בשלה העת לשינוי מדיניות הענישה".

במענה לבקשת רשות הערעור טען בא-כוח המשיבה כי הבקשה אינה מעלה שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור. שאלת העונש הראוי בעבירות לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל נידונה לאחרונה בשני פסקי-דין: רע"פ 3674/04 אבו סלאם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) וכן ברע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 769, ולפיכך אין מקום ליתן רשות ערעור בשאלות דומות אשר נידונו בבית-משפט זה. לגופו של עניין טוען בא כוח המשיבה כי למבקש לא נגרם עיוות דין, מאחר והוא עבר בפעם השנייה עבירה חמורה שעה שהיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו. חרף ניסיונותיו של המבקש להצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכה שנקבעה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצא אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, לא מצאתי בטענותיו כל עילה שכזו. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. זוהי עבירתו השניה של המבקש בתוך תקופה של 4 שנים לאחר שבעבר הורשע בעבירה דומה והוטל עליו עונש של מאסר על-תנאי בגינה. דומה כי עונש המאסר בעבודות שירות שהוטל עליו בזמנו לא הרתיע אותו מלשוב ולבצע עבירה דומה נוספת.

אשר-על-כן, דין הבקשה להדחות.

החלטתי בדבר עיכוב ביצוע עונש המאסר מיום 19.3.07 מבוטלת בזאת. המבקש יתייצב ביום 12.8.07 עד לשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לשם תחילת ריצוי עונשו.

ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשס"ז (8.7.2007).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (5 תיקים)

הלכות

  1. 1רשות ערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא רק במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, והבקשה לא עוררה שאלה כזו.
  2. 2טענות לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בסטייה ניכרת ממדיניות הענישה.
  3. 3גם לגופו של עניין אין להתערב, שכן זו עבירה שנייה דומה בתוך ארבע שנים, ועבודות השירות שהוטלו בעבר לא הרתיעו את המבקש.