רע"פ 256/07 ולדימיר לוין נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, על-פי הודאתו, בביצוע עבירות של גניבה, התפרצות לדירת מגורים והכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיפים 384, 406(ב), ו-275 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. נמצא, כי ביום 25.5.03, הגיע המבקש לדירה בהרצליה, סרק את תיבות הדואר, ומשהבחין כי באחת מהן ישנו מפתח, נטל אותו ונכנס באמצעותו לאחת הדירות בבניין. המבקש נטל מספר תכשיטים יקרי ערך שנמצאו בדירה במטרה לשלול אותם. משנעצר, הוא השליך את התכשיטים מידיו, ובכך ניסה להכשיל שוטרים בעת מילוי תפקידם. יצוין, כי את העבירה הנ"ל ביצע המבקש בהיותו אסיר ברישיון ותחת צו מבחן, ובאותה עת היו תלויים ועומדים נגדו שני עונשי מאסרים על תנאי בני 12 ו-18 חודשים.

2.

בעקבות הרשעתו, החליט בית המשפט, ביום 21.9.04, לאחר לא מעט לבטים, להעניק למבקש הזדמנות נוספת ואחרונה להשלמת התהליך השיקומי בו החל. לפיכך, הורה על הארכתם של שני עונשי המאסר המותנים בשנתיים נוספות. כן נקבע, כי המבקש יעמוד בפיקוח שירות המבחן למשך שנה, והוא ישלם למתלוננת פיצוי בסך 1,000 ש"ח. בקובעו כן, נתן בית המשפט את דעתו לכך שהמבקש נגמל בכוחות עצמו מסמים, ולכך שהחל משנת 2002 הוא עובר תהליך טיפולי ממושך במסגרת שירות המבחן.

3.

ביום 18.7.05 הוגשה לבית המשפט בקשה להפקעת צו המבחן, מאחר והמבקש לא שיתף פעולה עם שירות המבחן, מיעט להופיע לפגישות שנקבעו לו, עד שבחודש אפריל של אותה שנה ניתק הוא כליל את הקשר. זאת ועוד, בפני בית-המשפט הוצג תסקיר מבחן, ממנו עלה כי בחודשים מרץ ומאי 2005 נפתחו כנגד המבקש שני תיקי מב"ד בעבירות רכוש. לאור האמור, נעתר בית המשפט לבקשת התביעה, והורה ביום 13.9.05, על הפעלת שני המאסרים המותנים שהיו תלויים ועומדים כנגד המבקש. בגין העבירות בתיק הנוכחי הוטלו על המבקש 15 חודשי מאסר, מתוכם 8 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, כאשר התנאי הוא שהמבקש לא יעבור תוך שלוש שנים עבירות של התפרצות וגניבה. עוד נקבע, כי המאסרים יהיו מצטברים בחלקם, כך שעונשו הכולל של המבקש הועמד על 30 חודשי מאסר.

4.

על גזר-הדין המשלים מיום 13.9.05 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. אף-על-פי שבית המשפט המחוזי לא סבר כי נפלה שגגה תחת ידה של הערכאה הראשונה, הוחלט להקל במידת מה בעונשו של המבקש. זאת, מאחר והתברר כי שני תיקי המב"ד שהוזכרו בתסקיר המבחן, נסגרו בהעדר ראיות ובהתחשב בכך שהמבקש עבד באותה עת במקום קבוע. לאור האמור, הופחת עונשו הכולל של המבקש והועמד על 20 חודשי מאסר. יתר רכיביו של גזר הדין נותרו בעינם.

5.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את השגותיו כנגד פסק-הדין בפני ערכאה שלישית. בפי המבקש שלוש טענות עיקריות. האחת, כי שגה שירות המבחן, שעה שבבקשה להפקעת צו המבחן הזכיר את שני תיקי המב"ד שנפתחו כנגדו. להשקפת המבקש, הצגת פרט מידע זה יצרה רושם מוטעה לפיו הוא חזר לסורו ועל כן החליט בית משפט השלום להחמיר עמו. זאת, אף-על-פי שבסופו של דבר שני תיקים אלו נסגרו. לטענת המבקש, מן הראוי שייקבעו כללים ברורים, אשר יאסרו חשיפת דבר קיומם של תיקי מב"ד בפני בית המשפט. טענתו השנייה נוגעת לכך שבפני בית המשפט המחוזי לא הוצג תסקיר מבחן מעודכן טרם מתן ההכרעה בערעור. לעמדתו, כאשר קיים פער זמנים משמעותי בין הדיון בערכאת הערעור לדיון בערכאה הדיונית, מן הראוי שתחול חובה על הצגת תסקיר מבחן עדכני. לבסוף, טוען המבקש כי עשוי להיגרם לו אי-צדק משווע אם ישלח חזרה לבית האסורים, לאחר שעלה בידו להיגמל מן הסמים ונוכח העובדה כי הוא מנהל כיום אורח חיים נורמטיבי.

6.

אין בידי להיעתר לבקשה זו. הלכה היא כי חומרת העונש, כשלעצמה, אין בה כדי להצדיק את ליבונה של הסוגיה בפני ערכאה נוספת, שלישית במספר (רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646). אף-על-פי שבמקרים חריגים ניתן לסטות מהלכה זו, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. מעבר לדרוש אוסיף, כי בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את העובדה ששני תיקי המב"ד נסגרו בהיעדר ראיות, כמו גם את העובדה שהמבקש השתלב במעגל העבודה. לאור האמור, אף הוחלט ללכת כברת דרך לא קצרה לקראתו, שעה שהופחתו 10 חודשי מאסר מעונשו. מעבר לדרוש אוסיף, כי לאור העובדה שהמבקש ביצע את העבירה נושא הבקשה דנא בהיותו אסיר ברישיון, ובהמשך נמנע מלקיים את צו המבחן תוך שהוא מועל באמון שניתן בו, דעתי היא כי העונש שהוטל עליו אינו חמור כלל ועיקר, וגם מטעם זה אין מקום ליתן לו רשות לערער.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ועימה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.