רע"פ 2575/07 סיני אהרוני נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ 4928/05) בגין עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) וכן עבירה של רשלנות בהחזקת חיה לפי סעיף 338 (6) לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 19.4.04 טייל משה קמיל רדוביץ (להלן: המתלונן ), בשעת בוקר, עם כלבו, ברחוב תרפ"ב ברמת-גן, בסמוך למגרש כדור-סל. באותה עת שהה המבקש עם כלבו מסוג אמסטף ללא זמם וללא רצועה בתוך המגרש. הכלבים נבחו זה על זה ואז יצא כלבו של המבקש את תחומי המגרש לעבר כלבו של המתלונן ונשכו בראשו, כך שבאוזן הכלב של המתלונן נגרם קרע והוא נזקק לטיפול אצל וטרינר. בתגובה החל המתלונן לבעוט בכלב האמסטף ולהכות בו במטרה להציל את כלבו. בעוד המתלונן רכון מעל שני הכלבים, תקף אותו המבקש בכך שבעט בחוזקה בפניו. מעוצמת המכה סבל המתלונן מנפיחות בפניו ומכאבים עזים אשר בגינם נזקק לטיפול רפואי.

בתאריך 11.1.06 הרשיע בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ג' רביד) את המבקש בעבירות שיוחסו לו וגזר עליו את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך חודשיים; מאסר על תנאי למשך שבעה חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירות בהן הורשע במשך שלוש שנים וכן חיוב המבקש כי יפצה את המתלונן בסך של 1,000 ש"ח. כמו כן הפעיל בית-משפט השלום מאסר על-תנאי של חודשיים שהוטל על המבקש על-ידי בית-משפט השלום בדימונה (ת.פ 6988/00), כך ששני המאסרים ירוצו בחופף האחד לשני, ובסך הכול ירצה המבקש חודשיים מאסר. בית-משפט השלום איפשר למבקש לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות.

על פסק-הדין ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים א' טל, י' אמסטרדם ו-ר' לבהר שרון ) דחה את ערעור המבקש בקובעו כי לא נפל פגם בהכרעת דינו של בית-משפט השלום בהיותה מנומקת היטב ובהינתנה על בסיס קביעות מהימנות שבית-משפט שלערעור לא נוטה להתערב בהן, אלא במקרים חריגים, שמקרה זה אינו נמנה עליהם. כן קבע בית-המשפט המחוזי, כי גם טענתו של המבקש לענין חומרת העונש דינה להידחות, מאחר ובית-משפט השלום הפעיל בחופף עונש של מאסר מותנה של חודשיים ולאור העובדה שהעונש שהטיל בית-משפט השלום אינו חמור כלל וכלל.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה חזר המבקש על הטענות אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי.

החלטתי לדחות את הבקשה ואף מבלי תגובתה של המשיבה.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולארי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

אף לגופו של עניין, דינה של הבקשה להידחות. לא נפל כל פגם בהכרעת דינו של בית-משפט השלום, אשר הינה מנומקת וניתנה על בסיס קביעות מהימנות שבית-משפט שלערעור לא נוטה להתערב בהן אלא במקרים חריגים, אשר לא שוכנעתי כי המקרה שלפנינו בא בגדרם.

גם טענתו של המבקש בעניין העונש שהוטל עליו דינה להידחות. כידוע, אין בחומרת העונש כשלעצמה כדי ליתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בהתקיים נסיבות חריגות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם). העונש שבסופו של דבר ישא המבקש הוא עונש קל, אם מביאים אנו בחשבון את חומרתן של העבירות המיוחסות לו. המבקש התהלך עם כלב אמסטף, שעל מסוכנותו לציבור אין כל עוררין, ללא זמם וללא רצועה. ברשלנותו, הוא הניח לכלב האמסטף לתקוף את כלבו של המתלונן, זאת מבלי שעלה בידו לעצרו. המבקש לא הסתפק בזאת, ומשראה שהמתלונן מגן על כלבו מכלב האמסטף שלו, הגיע והכה את המתלונן מכות נמרצות. יש לראות בהתנהגות המבקש התנהגות עבריינית, שיש להוקיע אותה, ומוטל על בתי המשפט לפעול על מנת למונעה.

אשר-על-כן בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 20.3.07 - בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות – מבוטלת בזאת.

המבקש יתייצב לביצוע עבודות השירות במועד ובשעות שייקבעו על-ידי הממונה על עבודות שירות.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לממונה על עבודות השירות.