פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
259/10 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עוזי ביטון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 29.7.10 בעפ"ת 5075-07-09 שניתן על ידי
כבוד השופטת ליאורה ברודי
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 814-12-09 כבוד השופטת נ' אהד ) מיום 29.12.2009, בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט לתעבורה ברמלה מיום 23.11.2009 (תיק 6166/08, כבוד השופט ל' שלזינגר ).
המבקש הורשע בנהיגה בשעה שרישיון הרכב פקע למעלה מ-6 חודשים. ובבית המשפט לתעבורה נגזרו עליו 12 חודשי פסילה בפועל. בערעור לבית המשפט המחוזי הוקל עונשו של המבקש ו הפסילה בפועל הועמדה על 9 חודשים בלבד, שמניינה החל מיום 16.6.2009 (עפ"ת 5075-07-09, כבוד השופטת נ' אהד ).
המבקש פנה לבית המשפט לתעבורה וביקש כי הפסילה תחושב החל מיום 26.6.2008. בקשתו נדחתה והוא הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר ביום 29.12.2009 דחה את בקשתו בקבעו אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה.
כעת פונה המבקש לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור, ולטענתו יש לחשב את עונש הפסילה החל מהיום בו בפועל הפסיק לנהוג, ולא מהיום אשר נקבע בבית המשפט המחוזי.
דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' אור מצת (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו לא מצאתי בבקשתו כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה.
אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. בית המשפט המחוזי בערעור הקודם שהוגש הקל בעונשו של המבקש וקבע כי תקופת הפסילה תחל ביום 16.6.2009, לא מצאתי בבקשה כל נימוק משכנע לחישוב תקופת הפסילה מתאריך אחר.
סוף דבר הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה עימה.
ניתנה היום, כ"ז
בטבת התש"ע (13.1.2010).
ש ו פ ט