רע"פ 2590/10 אלדר שגיא נ. מדינת ישראל

1.

לבית-משפט השלום בטבריה הוגש כתב-אישום המייחס למבקש עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית והחזקת כלים להכנת סם או צריכתו, לפי סעיפים 7(א), 7(ג) ו-10 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן – הפקודה). זאת, לאחר שנמצא מחזיק בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל 256.58 גרם

נטו, ובחיפוש שנערך בביתו נמצאה כמות נוספת של סם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל של 13.11 גרם נטו וכן משקל דיגיטלי. בפתח המשפט הודה המבקש בהחזקת הסם והמשקל, אולם טען כי הסם נועד לשימוש עצמי. בתום שמיעתן של ראיות הצדדים דחה בית המשפט גרסה זו של המערער, ובעקבות הרשעתו דן אותו ל-6 חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 12 חודשים, קנס בסך 3,000 ₪, וכן הוטל צו מבחן למשך 24 חודשים.

2.

המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק הדין לפני בית המשפט המחוזי, ובין היתר טען כי עמד בנטל להראות כי הסם נועד לשימוש עצמי. לחלופין, התבקש בית המשפט לשקול את ביטול ההרשעה או להקל בעונש. הערעור נדחה ברוב דעת, ו בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על הרשעתו בפני בית משפט זה, ולכך אין בידי להיעתר.

כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי קיומו של ערעור שני נועד ללבן סוגיות משפטיות או שאלות להן נודעת השלכה על ציבור של מתדיינים ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 130 (1982)). עניינו של המבקש אינו נמנה עם אלה, באשר השגותיו מופנות כנגד ממצאים פרטניים שבעובדה, ומשאלה נבחנו בידי שתי ערכאות, אין מקום לדון בהם בשלישית.

אי לכך הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב-ביצוע העונש.