רע"פ 2614/12 ניסים ליזמי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 40291-06-11, כבוד השופט הבכיר צ' סגל והשופטים מ' יועד הכהן ו- ב' גרינברגר , מיום 15.2.2012).

ביום 17.11.2010 הרשיע בית משפט השלום בירושלים (סגנית הנשיאה ר' פרידמן-פלדמן , ת"פ 2550-09) את המבקש, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תיווך בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. כפי שעולה מהסדר הטיעון, הצדדים הסכימו כי הודאתו של המבקש תכלול את הדברים שמסר בהודעתו במשטרה, כי שירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו וכי אין הסכמה לעניין העונש.

ביום 12.5.2011 הטיל בית משפט השלום על המבקש עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל ושישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים. בגזר דינו התייחס בית המשפט, בבחינת שיקולים לקולה, לכך שהמבקש נמצא נקי מסמים, לכך שהוא הודה במיוחס לו וכן לכך ששהה במעצר בית ממושך. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי לא ניתן להתעלם מחומרת העבירה שביצע המבקש ובכמות הגדולה של הסם שהועבר, כמו גם מעברו הפלילי. לפיכך, קבע בית המשפט כי לא מצא לנכון לקבל את המלצת שירות המבחן שכן יש להטיל על המבקש עונש של מאסר בפועל.

על גזר דינו הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי. בטרם מתן פסק הדין, ובעקבות הוראת בית המשפט, התקבלה חוות דעת חיובית בעניינו של המבקש מטעם הממונה על עבודות השירות. בפסק דינו, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, באופן חלקי, כך שתקופת המאסר שהוטלה על המבקש קוצרה לתקופה של שישה חודשים. בית המשפט קבע כי אכן יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובכך שנגמל מהשימוש בסם, כמו גם בהמלצת שירות המבחן. יחד עם זאת, קבע כי אין בידו לקבל את הערעור במלואו ולהורות על ריצוי עונש המאסר בדרך של עבודות שירות. זאת, שכן מדובר בעבירה חמורה של תיווך בכמות גדולה של סם מסוג חשיש תמורת סך של 6,500 ש"ח. לפיכך, קבע בית המשפט כי בנסיבותיו של מקרה זה המאסר בפועל שהוטל על המבקש יופחת ויעמוד על שישה חודשים.

מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש כי בקשתו מעלה שאלה משפטית מהותית והיא הצורך לאזן בין שיקולי הענישה השונים במקרה שבו הנאשם עובר הליך שיקומי. כמו כן, מתייחס המבקש לכך שבקשתו מעוררת שאלות מצפוניות בשל נסיבותיו האישיות המיוחדות המצדיקות התערבות בעונש שהוטל עליו. לטענתו, מדובר במקרה חריג שכן הסוכן המשטרתי תרם תרומה מכרעת לביצוע העבירות, מתוך תמריץ כספי. עוד טוען המבקש כי נסיבותיו האישיות הייחודיות, ובפרט העובדה שעבר הליך מוצלח של גמילה מסמים ומחלת הנפש הקשה ממנה הוא סובל, מצדיקות במקרה זה הקלה בעונש שהוטל עליו. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט בכך שלא אימץ את המלצת שירות המבחן בעניינו. לבסוף, טוען המבקש כי העובדה שבית המשפט המחוזי ביקש חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות יצרה אצלו תחושת הסתמכות שלא ניתן להתעלם ממנה ללא נימוק של ממש.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, זאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, על אף טענותיו של המבקש, הבקשה אינה מעלה שאלות משפטיות המעלות סוגיות בעלות חשיבות ציבורית, וכל עניינה הוא בנסיבותיו הפרטניות של מקרה זה. בנוסף, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק מתן רשות ערעור מטעמים "אנושיים-מצפוניים" כפי שהגדירם המבקש. בנוסף, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית. מטעמים אלה בלבד, דין הבקשה להידחות.

אוסיף, מבחינת למעלה מן הנדרש, כי אף לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה. בית המשפט המחוזי קבע כי לנוכח נסיבותיו האישיות של המבקש, המפורטות בבקשתו, יש להקל בעונשו ולהעמידו על שישה חודשי מאסר בפועל. מדובר בעונש ראוי, אשר נותן משקל הולם לכלל שיקולי הענישה ולנסיבות המקרה. אף לטעמי, לנוכח חומרת העבירה, לא היה מקום במקרה זה להמיר את עונש המאסר לעונש שירוצה בדרך של עבודות שירות. אוסיף, כי לא ניתן לקבל את טענת המבקש, לפיה הסתמך על החלטת בית המשפט המחוזי לבקש את חוות דעת הממונה על עבודות השירות. זאת, שכן בית המשפט כתב מפורשות בהחלטתו שאין בה כדי ליצור אצל המערער הסתמכות וממילא, אין בית המשפט מחויב לקבל את המלצתו החיובית של הממונה.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

לאור האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע – מתייתרת.