פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2626/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אברהם מרסיאנו
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בע"פ
30022/06 מיום 12.3.2006, שניתן על-ידי כבוד השופטים ע' חבש, י' צבן ו-י' נועם
בשם המבקש : בעצמו
בשם המשיבה: עו"ד אליעד וינשל
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בירושלים (בת.פ 3930/03) בגין עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן עבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא וסעיף 25 לחוק העונשין.
לפי הנטען בכתב האישום, גנב המבקש המחאה בסך 3,000 דולר של יהודה ואסתר בן-יעקב, אשר היה משוך על בנק בארצות-הברית ואשר היה מיועד לתרומה למוסד לילדים קשיי למידה. המבקש רשם את ההמחאה על שמו של יעיש וענונו (להלן: יעיש) (באותיות אנגליות), הפקיד את השיק בחשבונו של יעיש, בהתאם להסכמה מוקדמת בינו לבין אביו של יעיש אשר היה מיופה הכוח בחשבון, לפיה יקבל במזומן את הערך השקלי של הסכום שהפקיד בחשבון.
בית-משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ח' לי-רן) הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו עונש של שלושה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות וכן שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים. בית-המשפט ציין, כי אינו מטיל על המבקש חיוב כספי, בשל אופי העונש שהוטל עליו וגם בשל העובדה, שבסופו של דבר לא הרוויח סכום כלשהו ממעשיו.
על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ע' חבש, י' צבן ו-י' נועם) דחה את הערעור ללא קבלת תגובת המשיבה בקובעו, כי אין הוא מתערב כערכאת ערעור בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות אשר נקבעו בערכאה הדיונית ללא נימוק כבד משקל המחייב זאת. לאור העונש הקל יחסית אשר נגזר על המבקש, לא מצא בית-המשפט המחוזי מקום להתערב גם בגזר-הדין.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה חוזר המבקש על נימוקי הערעור בפני בית-המשפט המחוזי וטוען, כי שגה בית-המשפט המחוזי בהכרעתו, שכן התבסס על ממצאים והערכות עובדתיות לא נכונות של בית-משפט השלום. עוד טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי, בכך שלא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות, למאמצי שיקומו ולמעמדו כמפרנס משפחתו, העלול להיפגע בעקבות העונש שהוטל עליו.
מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש הינו עונש קל ואין מקום להתערב בו.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.
דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. מקום בדיקת ובירור הממצאים העובדתיים הינו בערכאה הדיונית ולא בערכאת הערעור, על-אחת-כמה וכמה שלא בדיון בגלגול שלישי. בית-משפט השלום עשה עבודתו נאמנה ולא מצאתי כל מקום להתערב בהכרעתו. גם באשר לגזר-הדין, אין אני מוצא מקום להתערב במסקנותיהן של שתי הערכאות הקודמות.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
החלטתי מיום 26.3.2006, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.
על המבקש להתייצב ביום 30.5.2006 לא יאוחר מהשעה 08:00 במפקדת גוש מרכז של שב"ס ברמלה וזאת לצורך תחילת ריצוי עונשו בעבודות שירות בבית החולים הפסיכיאטרי כפר שאול .
ניתנה היום, ט' באייר תשס"ו
(7.5.2006).
ש
ו פ ט