רע"פ 2635/02 ישראל יהב נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים בגין תקיפה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיפים 380 ו382-(ג) לחוק העונשין, התשל"ז1977- - בשל תקיפת אישתו, אילת והב, שלא בהסכמתה ושלא כדין, שגרמה לה חבלה של ממש. ביום 24.6.01 נדחה ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים זילר, חשין וצור) על הרשעתו, תוך שבית המשפט מדגיש בפסק דינו כי הוא מודע למצוקתו של המבקש וכי מדובר בהרשעה המתייחסת לאירוע נקודתי, שהוא חלק ממערכת היחסים המורכבת והמעורערת שבין המבקש לבין אשתו. שלושה שבועות לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשה שימונה לו סנגור ציבורי. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, תוך שהוא שב ומזכיר כי למערער ניתנה הזמנות לטעון טענותיו בפירוט וכי המבקש לא עמד על בקשה זו בעת הדיון. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור על הרשעת המבקש.

בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט קמא, ומהחלטתו מיום 5.9.01, למבקש ניתנה הזדמנות לטעון טענותיו בהרחבה בפני בית המשפט. השופטים התרשמו, כפי שהתרשמתי גם אני, כי בין המבקש לבין אשתו קיימת מערכת יחסים מורכבת רצופת מחלוקות וסכסוכים. עם זאת, סברו כי אין במחלוקות אלה לשנות מהתוצאה הנוגעת לכתב האישום שהוגש נגד המבקש, העוסק בתקיפה נקודתית של המבקש את אשתו ביום 28.6.98. בהקשר זה, אבקש להזכיר כי בית משפט השלום דחה, בהסתמך על חומר הראיות שהובא בפניו, את גירסתו של המבקש לפיה מדובר היה בהגנה עצמית, ובקביעה זו אין עילה להתערב.

הבקשה לרשות ערעור נדחית, ללא צורך בתשובת המשיבה.