רע"פ 2664/11 זיאד עואדה נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט סעב) מיום 13.3.11 בתיק עפ"ת 22677-05-10, שבגדרו התקבל חלקית ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחיפה (השופט בנג'ו) בתיק ת"ד 31076-07 מיום 14.4.10. ענינה של הבקשה - חזרה מהודיה שניתנה בפני בית המשפט לתעבורה, בין היתר בשל כשל בייצוג המבקש, לפי הנטען, על-ידי עורך דינו דאז.

רקע והליכים

ב.

נגד המבקש, יליד 1956, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש, התנהגות שגרמה נזק לרכוש וחבלה של ממש לגוף וסטייה מנתיב נסיעה. לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 23.5.07 נהג המבקש בשכרות, איבד שליטה על רכבו וסטה לנתיב הנסיעה הנגדי, באופן שחסם את נסיעתו של רוכב אופנוע אשר התנגש ברכבו; כתוצאה מן ההתנגשות נחבל רוכב האופנוע באופן ממשי. לאחר שהתבקשו והתקבלו מספר דחיות בבית משפט השלום, כפר המבקש באמצעות בא כוחו דאז, עו"ד נאסר אבו חמד, בעובדות כתב האישום.

ג.

ביום 12.4.10, יומיים טרם ישיבת ההוכחות הראשונה שנקבעה, שלח בא כוח המבקש לבית המשפט "הודעה ובקשה לאפשר למבקש לחזור בו מכפירה", הכוללת, בין היתר, את הדברים הבאים:

"לאחר התייעצות ובדיקות מעמיקות החליט המבקש לחזור בו מהכפירה ובכך לחסוך מזמנו היקר של כב' בית המשפט".

ביום 14.4.10 הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש על בסיס הודעתו. פרוטוקול הדיון מאותו היום מעלה כי כך היו פני הדברים:

" ב"כ הנאשם : 'אבקש להתיר למרשי לחזור בו מכפירתו'.

הנאשם :'אני מאשר את דברי בא כוחי ומבקש להתיר לי לחזור בי מכפירתי'".

ולאחר שהתיר לו בית המשפט לחזור בו מכפירתו, נאמר כך:

"ב"כ הנאשם : 'מודה בשם מרשי בעובדות כתב האישום'.

הנאשם : 'אני מאשר את דברי בא כוחי ומודה בעובדות כתב האישום'".

ד.

בהמשך אותו היום גזר בית המשפט לתעבורה את דינו של המבקש. בית המשפט נתן דעתו מחד גיסא לחומרת העבירה ולעברו התעבורתי המכביד של המבקש, ומאידך גיסא למצבו הרפואי הקשה, וגזר עליו 14 חודשי מאסר בפועל; 8 חודשי מאסר על תנאי; פסילת רשיון בפועל למשך 5 שנים; פסילה על תנאי למשך שנה; קנס בסך 2,500 ₪.

ה.

המבקש עירער באמצעות באת כוחו דהיום, עו"ד אמירה רינגר, לבית המשפט המחוזי. בין היתר, ביקש לחזור בו מהודייתו בשל כשל בייצוג על-ידי עו"ד אבו חמד. לטענת המבקש, עו"ד אבו חמד הגיש את ההודעה מיום 12.4.10, בה ביקש לכאורה המבקש לחזור בו מכפירתו, מבלי ידיעת המבקש. עוד נטען, כי עו"ד אבו חמד ציין בפני המבקש שהמשיבה תעתור להשית עליו עונש מאסר בפועל רק בטרם הישיבה האחרונה (בעוד שהמשיבה הצהירה, כאמור, על כוונתה זו כבר בישיבה הראשונה מיום 18.12.07), ואמר לו כי הסיכוי לכך נמוך. אשר לדיון מיום 14.4.10 נטען, כי המבקש הודה בעובדות כתב האישום רק לאחר שבא כוחו הורה לו לעשות כן, וכי לא הבין במה הוא מודה. כן נטען, כי על אף נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, לא ביקש בא כוחו תסקיר, וגם בכך כשל בייצוגו. בהמשך לכך נטען, כי לכשל בייצוג היתה השפעה ממשית על המבקש, שכן חומר הראיות אינו מבסס הרשעה, ואלמלא הודה המבקש במיוחס לו מבלי שהיה מודע להשלכות, ייתכן שההליך היה נגמר בזיכויו. לבסוף צוין, כי עו"ד אבו חמד סירב להגיב לטענה בדבר כשל בייצוג, חרף פנייתה המפורטת של עו"ד רינגר.

ו.

טרם הדיון, הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המבקש. שירות המבחן העריך, כי המבקש נוטה להתמודד עם מצבים בעייתיים על-ידי צריכת אלכוהול, וכך אף הסביר בפניהם את צריכת האלכוהול בערב התאונה. נוכח מצבו הרפואי וגילו המבוגר מחד גיסא, ואי-הפנמת חומרת העבירה ומצבו מאידך גיסא, המליץ שירות המבחן על עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות; לא ניתנה המלצה טיפולית.

ז.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין, מבלי שנתקבלה תגובתו של עו"ד אבו חמד. כך ציין בית המשפט לעניין זה:

"עו"ד רינגר העלתה בטיעוניה בפניי טענות רבות וקשות ביחס לייצוג של המערער בבית המשפט לתעבורה ועל כן ראיתי לנכון לבקש את תגובתו של הסנגור, עו"ד אבו חמד וקבעתי דיון בפגרת בית המשפט אך לישיבה זו הסנגור, עו"ד אבו חאמד, לא התייצב ולא הגיש כל הודעה מטעמו, למרות שזומן כדין" (ע' 4 להכרעת הדין).

עם זאת קבע בית המשפט, כי אין לקבל את טענת המבקש לחזרה מהודיה בשל קשיים בייצוג. נקבע, כי ההנחה היא שעורך דין אבו חמד, ככל עורך דין אחר, עשה מלאכתו נאמנה, וכל עוד לא הוכח אחרת, אין מקום לסברה לפיה כשל בייצוג המבקש.

אשר לעונש נקבע, כי יש ליתן משקל ממשי יותר לנסיבותיו האישיות של המבקש ולמצבו הרפואי, ועל כן הופחת עונש המאסר בפועל לארבעה חודשים, והפסילה הופחתה לשלוש שנים.

הבקשה והתגובה

ח.

טענתו העיקרית של המבקש היא זו שהועלתה בפני בית המשפט המחוזי, ולפיה יש לאפשר לו לחזור מהודייתו בשל העובדה שעו"ד אבו חמד כשל בייצוגו. עיקר הכשל הנטען מתבטא בשניים - ראשית , הבקשה לחזרה מכפירה בעובדות כתב האישום נשלחה על-ידי עו"ד אבו חמד מבלי שהמבקש ידע על כך. שנית , המבקש לא הבין במה הוא מודה בבית המשפט, ועשה כן אך כיון שעו"ד אבו חמד הורה לו. עוד נטען, מבלי שהדבר נטען בערעור בבית המשפט המחוזי, כי כתב האישום לא הוקרא למבקש על-ידי בית המשפט, ודי בכך לבטל את הודייתו. לבסוף ביקש המבקש לבטל את עונש המאסר שהושת עליו, שאינו יכול לרצותו בעבודות שירות בשל מצבו הרפואי הקשה.

ט.

לעמדת המשיבה, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן אין מדובר בסוגיה המצדיקה ערעור שני; הטענות התבררו בפני בית המשפט המחוזי ואין צורך בערעור נוסף. לגופם של דברים נטען, כי אף שטוב היה אילו מסר עו"ד אבו חמד את עמדתו לבית המשפט המחוזי בעניין טענת הכשל בייצוג, ניתן לדחות טענה זו אף מבלי התייחסותו. זאת בהתבסס על פרוטוקול הדיון, לפיו המבקש עצמו הודה בדברים ולא בא כוחו בלבד. כן נטען, כי אף המבקש עצמו הצהיר שידע שהתביעה תעתור למאסר בפועל, גם אם בא כוחו הסביר לו שהאפשרות לכך קלושה. אשר לעונש נטען, כי עונשו של המבקש הוקל משמעותית על-ידי בית המשפט המחוזי, ואין מקום לכל הקלה נוספת.

ההליכים בפנינו

י.

הבקשה הוגשה ביום 4.4.11. ביום 6.4.11 הוריתי על עיכוב ביצועו של עונש המאסר עד להחלטה אחרת, וביום 13.12.11 התקיים דיון בבקשה (נחזור בהמשך לפשר הזמן שחלף בין שני המועדים). בדיון טענה באת כוח המבקש עו"ד רינגר, כי עו"ד אבו חמד פעל בבית משפט השלום תוך הפרת חובת האמונים למבקש. הודגש - בהתאם לאמור - כי המבקש כלל לא ידע על ההודעה אותה שלח עו"ד אבו חמד לפיה המבקש עותר לחזור בו מכפירתו, ואף לא הבין במה הוא מודה בבית משפט השלום. בהמשך לכך נטען, כי המבקש אינו יודע קרוא וכתוב, והבנתו את השפה העברית דלה. עוד נטען, כי אם תתקבל חזרתו של המבקש מהודייתו, ישנם סיכויים ממשיים שהתיק יסתיים בזיכויו.

יא.

עו"ד אבו חמד התייצב לדיון ביום 13.12.11 והסביר, כי הדחיות בבית משפט השלום נתבקשו שכן המבקש רצה לדחות את המשפט עד שיתחתן בנו, ולאחת הישיבות אף לא הופיע ו"אני לא אמור לקחתו על הכתפיים לבית המשפט". עוד ציין עו"ד אבו חמד, כי המלצתו למבקש לחזור בו מכפירתו נסמכה על שניים: ראשית , הוא אכן סבר, על סמך נסיונו המקצועי, כי בית המשפט לא ישית עליו עונש של מאסר בפועל, אך כי בהמשך הוסבר לו שבשל מצבו הרפואי לא יקבל מאסר בעבודות שירות. שנית , המבקש סירב לשלם בעבור חוות דעת של מומחים מקצועיים הדרושים לניהול התיק, ואף נוצר נתק בין המבקש לבא כוחו, ועל כן סבר עורך הדין כי ייטב לו להודות בביצוע העבירה מאשר לנהל את ההליך, שכן בית המשפט לתעבורה נוטה להחמיר. אשר לטענות לפיהן שלח את הבקשה לחזרה מכפירה לבית המשפט ללא ידיעת המבקש, וכי הורה למבקש להודות מבלי שהבין במה הוא מודה - טען עו"ד אבו חמד כי לא היו דברים מעולם, כי מצבו המשפטי של המבקש הוסבר לו, וכי הדברים נעשו על דעתו, והוא אף נועץ בעורכי דין אחרים, וגם פעל על דעת עצמו; נאמר גם, כי הוסבר למבקש שעליו להתכונן לכל אפשרות. עם כל זאת אמר עו"ד אבו חמד כי הוא תומך בהליך הנוכחי, שכן סבר גם אחרי בית משפט השלום כי יש מקום לערער לבית המשפט המחוזי, אך לא ככל שהדבר נוגע בו עצמו.

יב.

בתשובה טענה עו"ד רינגר, כי בניגוד לדבריו של עו"ד אבו חמד שנפגש עם ראש לשכת תביעות לעניין התיק, בבית המשפט קמא אמר שלא הצליח להיפגש. כמו כן - כך נטען - לא וידא בית המשפט כי המבקש שהעברית שבפיו חלשה, מכין את כתב האישום.

יג.

באת כוח המשיבה טענה, כי ניכר הן מדבריו של עו"ד אבו חמד בדיון והן מפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום, כי המבקש הבין במה הוא מודה. נטען, כי המבקש קיוה שבית המשפט לא ישית עליו מאסר בפועל לאחר שיודה, ולאחר שהתבדו תקוותיו, ניסה לחזור בו מההודיה; זאת אין לקבל, שכן המבקש נטל סיכון בעצם הודייתו, והיה צריך לצפות, כפי שאכן קרה, שאחת מן האפשרויות היא שייגזר עליו מאסר מאחורי סורג ובריח, וכך גם נאמר בתצהיר שצורף לבקשה.

דיון והכרעה

יד.

לאחר העיון והדיון, אין בידי להיעתר לבקשה. אדגיש עם זאת, כי הכרעה זו לא באה על בסיס עילות הדחיה של בקשה לערעור שני. זאת כיון שטענתו העיקרית של המבקש לפיה עו"ד אבו חמד כשל בייצוגו בבית משפט השלום, התבררה לראשונה בפני בית משפט זה, ובנסיבות המיוחדות

יש להתייחס אליה לגופה. סבורני, כי שעה שבית המשפט המחוזי סבר שיש ולוא גם מעט בטענת המבקש לכשל בייצוג, שהרי

הורה על קבלת תגובת בא כוחו ועל הזמנתו לדיון, היה לכאורה מקום כי הטענה לא תידחה מבלי שהגיע עו"ד אבו חמד ומבלי שהגיש את תגובתו, והיה איפוא צורך

לעמוד על כך. לעניין זה ראו והשוו בש"פ 6125/11 אלמקייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם), בו הוגש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המבקש עד תום ההליכים, לאחר שבית המשפט מצא לנכון לבקש תסקיר בעניינו, אולם נתן את החלטת המעצר טרם התקבל התסקיר; שם נקבע, כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי שיבחן את האפשרות לחלופת מעצר לאחר קבלת התסקיר:

"האמור נובע מגישה המטעימה את חשיבותה של מסגרת דיונית ככל משפטה וחוקתה, בודאי מקום שעסקינן בשלילת חירות (ראו גם בג"צ 1546/06 גזאוי נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (לא פורסם), פסקה ו'); ופשיטא שיש חשיבות למראית פני הצדק".

והדברים הולמים את ענייננו כלשונם. במקרה דנא קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה "הנחת היסוד היא כי סניגורים עושים מלאכתם נאמנה ובענייננו אין סיבה לחשוב כי הסניגור לא קרא את התיק ולא הכין את הגנת המערער כדבעי", היתה טעונה תשתית שלאחר תגובה מצד עו"ד אבו חמד והופעתו; זאת גם אם בית המשפט לתעבורה אמר בגזר הדין כי ב"כ

הנאשם (עו"ד אבו חמד) "טען לזכות הנאשם כל אשר יכל לטעון, עשה רבות כדי לשכנעני שלא למצות את הדין..." גם כבודו של בית המשפט בכף. סבורני, כי שעה שעורך דין מסרב להגיע לדיון שעניינו טענת כשל בייצוג, אינו משיב לפניות באת כוחו החדשה של המבקש, לפניות המשיבה ואף לפניות בית המשפט (ובהמשך נעמוד על התנהלותו של עו"ד אבו חמד בפני בית משפט זה) - עולה לפחות צל של ספק שמא עורך הדין לא מילא את תפקידו נאמנה, והדבר טעון בירור.

טו.

לגופם של דברים, לאחר שבדי עמל הגיע עו"ד אבו חמד ומסר את גרסתו לאירועים סבורני, כי אין להיעתר לבקשה לחזרה מן ההודיה. רשות לכך תינתן במקרים מצומצמים, וביתר שאת כאשר עסקינן במי שהורשע ודינו נגזר ( ע"פ 5561/03 פלוני נ' מדינת ישראל , פ''ד נח(4) 145, 152

( להלן עניין פלוני) ; ע"פ 5763/10 תורג'מן נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 8 ( להלן עניין תורג'מן )) . עם זאת, במקרים בהם השתכנע בית המשפט, אף במעמד הערעור, כי בא כוחו של המבקש פעל תוך הפרת אמונים כלפיו כשהוא מונע משיקולים זרים, יהיה באפשרותו לאפשר למבקש לחזור בו מהודייתו ( עניין פלוני , ע' 153;

ע"פ 635/05 דענא נ' מדינת ישראל

(לא פורסם), פסקאות 15-14 לפסק הדין; א' אלאב ונ' זיו "טענת 'כשל בייצוג' בערעורים פליליים - דימוי מול מציאות" ספר דיויד וינר

- על משפט פלילי ואתיקה (ד' ארד-אילון, י' רבין וי' יאקי עורכים, תשס"ט), ע' 65-64, 74-72).

טז.

בענייננו, כאמור, לא השתכנעתי כי יש מקום לאפשר למבקש לחזור בו מן ההודיה. בנוסף לאמור בפרוטוקול הדיון בבית משפט השלום מיום 14.4.10, לפיו הודה המבקש אף בעצמו במיוחס לו, טרם הערעור בבית המשפט המחוזי הצהיר המבקש כך:

"עו"ד אבו חמד אמר לי שהתביעה תבקש מאסר בפועל, רק לפני הישיבה האחרונה..." (סעיף 3 לתצהיר מיום 4.5.10).

מכאן אנו למדים, שגם אם המבקש למד באיחור על בקשת המשיבה למאסר בפועל, למד על כך מכל מקום טרם הודייתו במיוחס לו. על כך יש להוסיף את גרסתו של עו"ד אבו חמד כפי שזו הוצגה בפנינו, לפיה המבקש הבין במה הוא מודה, לאחר שהוסבר לו מצבו המשפטי על-ידי עו"ד אבו חמד. העובדה שעו"ד אבו חמד סבר בשלב מסוים, כי אם יודה המבקש נמוכים הסיכויים שבית המשפט יטיל עליו עונש של מאסר בפועל, ועל כן המליץ למבקש להודות, אין בה לכשעצמה לבסס טענה של כשל בייצוג, שכן כבר נקבע לעניין זה כי " המערער (המבקש) היה רשאי שלא לקבל את עצת בא כוחו, לעמוד על חפותו ולנהל את המשפט" (ע"פ 3991/04 רגבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - פסקה 8 לפסק דינו של השופט עדיאל; ראו גם עניין תורג'מן , פסקה 8 לפסק הדין). אמנם עו"ד אבו חמד גם אמר בפנינו כי הזהיר את המבקש שבית המשפט לתעבורה (המותב) נוטה להחמיר, אך עם זאת ציין כי המבקש לא היה נכון למימון מומחים כדי להיאבק לעניין ההרשעה.

יז.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה, תוך שאציין לחיוב את מאמציה של עו"ד רינגר, המייצגת את המבקש מאז הערעור בבית המשפט המחוזי, על דבקותה במטרה, כפי שגם יתואר להלן. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 8.1.12 עד שעה 1000 במזכירות הפלילית לתעבורה בחיפה, ואם טרם הפקיד את רשיונו עליו לעשות כן ללא דיחוי.

התנהלות עורך-דין אבו חמד

יח.

עתה אין מנוס מהידרשות להתנהלות עו"ד אבו חמד בבית משפט זה, ולפני כן בערכאות האחרות.

יט.

עוד בבית משפט השלום, לאחר שביקש עו"ד אבו חמד דחיות, הורה לו בית משפט השלום ביום 12.7.09 לשלם הוצאות בסך 500 ₪, וזאת לאחר שנוכח לדעת כי

לא ניצל את הדחיות שניתנו לו לשם המטרה לה נתבקשו. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, טרם הדיון פעלה באת כוח המשיבה דאז לאיתור עו"ד אבו חמד, אך לשווא - לאחר ששוחחה עמו ומסרה לו את מועד הדיון, שלחה לו לבקשתו מכתב המפרט את נושא הדיון ומועדו. כשניסתה לאשר את הגעת המכתב, נמנע ממענה לטלפון פעמים רבות, אולם באחת מן הפעמים ענתה אשתו, והפרקליטה מסרה לה את הפרטים הרלבנטיים. עו"ד אבו חמד לא התייצב לדיון בבית המשפט המחוזי ולא הגיש את תגובתו.

כ.

עם הגשת הבקשה לבית משפט זה, נתבקש עו"ד אבו חמד בהחלטה מיום 6.4.11, באמצעות עו"ד רינגר, להגיב לנטען; ביום 9.5.11 הודיעה עו"ד רינגר כי עו"ד אבו חמד אינו עונה במספרי הטלפון הרשומים על שמו, וביום 26.5.11 הודיעה כי ההחלטה נשלחה לכתובתו העדכנית באמצעות דואר שליחים ביום 17.5.11, והתקבל על כך אישור מחברת הדואר. בהחלטה מיום 20.7.11 נתבקש עו"ד אבו חמד, פעם נוספת, להגיב לבקשה זו, תוך שציינתי כי "אשקול מה הצעד המתבקש אם לא יעשה כן". בהחלטה מיום 25.9.11 נתבקשה המשיבה לפנות למשטרת ישראל לאתר בהקדם את עו"ד אבו חמד, ולהמציא לידיו את הבקשה ואת שרשרת ההחלטות בהליך זה, וכן הורתה לו ההחלטה להגיב תוך 10 ימים לאחר המסירה. ביום 13.11.11 עידכנה המשיבה כי כך נעשה, וצורף האישור חתום על-ידי עו"ד אבו חמד מיום 7.11.11. כל זאת, ואין קול ואין עונה - תגובת עו"ד אבו חמד לא נתקבלה עד ליום הדיון.

כא.

בדיון ביום 13.12.11 הופיע עו"ד אבו חמד, וטען כי לא הגיב לבית משפט זה בשל נסיבות אישיות מצערות של מחלת אביו בחודש האחרון, ובכל הנוגע להתנהלותו בפני בית המשפט המחוזי ציין: "לא זכור לי שהוזמנתי לבית המשפט המחוזי". בנוסף לכך, לשאלת עו"ד רינגר, כיצד יתכן שבדיון כאן אמר כי נפגש עם ראש לשכת התביעות, בעוד שבבית משפט השלום אמר מפורשות כי לא הצליח להיפגש עמו, השיב: "לפעמים אומרים דברים לבית המשפט".

כב.

על כל אלה יש להוסיף, כי ספק אם היה צורך בדיון בבית משפט זה אילו היה עו"ד אבו חמד ממלא אחר הוראות בית המשפט המחוזי ומתייצב לדיון שם. על כן, ונוכח כל המתואר מעלה, ישיב עו"ד אבו חמד תוך שבוע ימים, מדוע לא יחויב בהוצאות אישיות בגין התנהלותו הבעייתית, בלשון המעטה, שמשמעה השחתת זמן עצומה של באת כוח המבקש, של המשטרה, ושל שני בתי המשפט על גורמיהם המינהליים והשיפוטיים. החלטה זו תוצא לעו"ד אבו חמד, ללא דיחוי, לת"ד 320 כפר עוזיר מיקוד 17903, וכן יעודכן על מתן ההחלטה באופן טלפוני במספר 052-8334882.

כג.

התוצאה בבקשה עצמה היא כאמור בפסקה י"ז מעלה.