רע"פ 2668/06 מוטי בוים נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום ברמלה (ת"פ 1252/04) בגין לפחות 80 עבירות של טלטול טובין הנתונים לפיקוח רשות המכס שלא על פי רשות, לפי סעיף 22(ב) לפקודת המכס [נוסח חדש] ; לפחות 80 עבירות של החזקת טובין טעוני מס שלא שולם המס המגיע עליהם, לפי סעיף 22(א)(3) לחוק מס קנייה (טובין ושירותים), תשי"ב-1952 (להלן: חוק מס קנייה); לפחות 80 עבירות של שימוש במרמה או תחבולה או מעשה אחר במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 ; וכן לפחות 80 עבירות של עשיית מעשה כדי להתחמק מתשלום מס שנתחייב בו לפי סעיף 22(א)(5) לחוק מס קנייה.

לפי הנטען בכתב האישום, המבקש עבד בשנים 2002-2001 מטעם חברת "נורטל נרווקס בע"מ" כנותן שירותי תמיכה ותחזוקה למרכזיות טלפונים הנמצאות בשטח נמל התעופה בן-גוריון. במסגרת עבודתו קיבל אישור כניסה מיוחד (אישור א-ב) אל שטח ה"מחסנים למכירה ליוצאים מישראל" כהגדרתם בתקנה 12 לתקנות המכס, תשכ"ו-1965 (להלן: חנויות הדיוטי פרי).

לפי הנטען, ביום 25.7.02 נכנס המבקש לאזור חנויות הדיוטי פרי, שלא לצרכי עבודתו, ונפגש עם מי שהיה נאשם 3 בתיק, שעמד לצאת לחו"ל באותו יום וקיבל ממנו את כרטיס העלייה למטוס שלו, בו השתמש לקניית טובין בחנויות הדיוטי פרי. לאחר שרכש את הטובין, אחסן אותם המבקש, ביחד עם דרכונו, קבלות הרכישה וכרטיס האשראי ששימש לרכישתם, אצל מי שהיה נאשם 2 בתיק, אשר עבד כטכנאי טלפונים בתעשייה האווירית בנמל התעופה בן-גוריון.

עוד נטען, כי בחיפוש שעשו פקידי המכס בארון בו אוחסנו הפריטים וברכבו של המבקש, נתפשו הטובין אשר נקנו על-ידו בדרך האמורה לעיל. המבקש פעל בדרך זו ב-80 מקרים לפחות, בין התאריכים 20.2.01 ו-25.7.02, כאשר את הטובין שקנה מכר לאנשים שונים. בעשותו מעשים אלו, השתמט המבקש ממסי היבוא החלים על הטובין שערכם לצרכי מס 395,000 ש"ח לפחות, מס קנייה בסך 463,569 ש"ח לפחות, מס ערך מוסף בסך 148,345 ש"ח לפחות ומכס בסך 3,124 ש"ח לפחות. סך כל מסי היבוא מגיע לסכום של 615,038 ש"ח לפחות.

בית-משפט השלום ברמלה (כבוד השופטת ז' בוסתן) הרשיע את המבקש – על-פי הודאתו – בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וביום 4.9.2005 גזר עליו עונש מאסר של תשעה-עשר חודשים מתוכם שבעה חודשי מאסר בפועל והיתר על תנאי שלא יעבור תוך 36 חודשים עבירה בה הורשע וקנס בסך 80,000 ש"ח או 32 חודשי מאסר תמורתו. בעת גזירת דינו, קבע בית-משפט השלום, כי יש לדחות את טענת המבקש לפיה אדם בשם שלומי פרחי (להלן: פרחי), עודד אותו לבצע את הרכישות. שכן, המבקש ידע שביצע את העבירות, לאורך זמן, ובשיטתיות ואף רכש לעצמו לקוחות נוספים אחרים מלבד פרחי.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר ו-י' שיצר) קיבל חלקית את הערעור וקבע, כי גובה הקנס יופחת לסכום של 30,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר תמורתו. יתר רכיבי העונש נותרו ללא שינוי. בית המשפט המחוזי נימק את התערבותו בגובה הקנס ברצונו להעניק משקל רב יותר לעובדה, כי המבקש שילם את הסכום הנדרש לצורך הסרת המחדל ובכך הביע חרטה והכרה בחטאו. יחד עם זאת, בהתייחסו לכך שהמבקש הפר את האמון הרב שניתן בו, לחומרתן של העבירות ולדרך בה בוצעו, וכן לאינטרס הציבורי בהרתעה כנגד מעשים מסוג זה, קבע בית-המשפט המחוזי, כי תקופת המאסר בפועל שהוטלה על המבקש הינה מידתית.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, במסגרתה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו. בבקשתו, חוזר בא-כוח המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. טענותיו המרכזיות של בא-כוח המבקש הן טענת הפליה בין המבקש לבין שלמי פרחי, מי שרכש ממנו חלק מהמוצרים שהבריח ולטענתו היווה דמות מרכזית בפרשה (להלן: פרחי), וכן כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל נוסף לנסיבות המקרה, ובייחוד לעובדה כי המבקש הודה והסיר את המחדל, וכן לנסיבותיו האישיות כגון פיטוריו בעקבות המקרה, סיכויי שיקומו וקשיי פרנסתו.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית ואינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית בהיותה מופנית אך ורק לגבי חומרת העונש. לגופו של עניין, טוען בא-כוח המשיבה, כי טענות ההפליה נדחו על-ידי הערכאות הקודמות וכי אין כל מקום להשוואה בין המבקש לבין פרחי וכי הסרת המחדל ונסיבותיו האישיות של המבקש אינן מצדיקות סטייה ממדיניות הענישה המחמירה הנהוגה בעבירות מס.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי" בעניינו, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).

דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. המבקש מעל באמון שניתן בו על-ידי מעבידו ובמשך תקופה ארוכה ניצל את האישור שהיה בידיו על-מנת להתחמק מתשלום מיסים בסך של 615,038. העבירות אותן ביצע המבקש הינן עבירות כלכליות חמורות, אשר מדיניות הענישה בהן נותנת משקל רב יותר לשיקולי ההרתעה מאשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם. ביחס לעבירות אלו כבר קבעתי בפרשה אחרת, ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד נח (3) 721 כי:

"עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה, ומכאן שיש מקום ליתן לכך משקל בענישה מן הפן ההרתעתי. כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם אשר הורשע בעבירות מסוג זה, לא ייתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית."

גם טענתו של בא-כוח המבקש לעניין ההפליה דינה להידחות. חלקו של פרחי בביצוע העבירות נדון על-ידי הערכאות הקודמות, אשר קבעו, כי אין מקום להקל בעונשו של המבקש בשל חלקו של פרחי בפרשה. אף לי נראה, כי העובדה שפרחי עודד את המבקש לבצע את הרכישות, אינה מפחיתה ממעשיו החמורים של המבקש, אליהם היה מודע.

בית-המשפט המחוזי שקל כראוי את נסיבותיו האישיות של המבקש אל מול חומרת העבירות ולא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו בעניין זה. על-אף העובדה, שהסרת המחדל על-ידי המבקש היוותה תנאי להסדר הטיעון, התחשב בה בית-המשפט המחוזי והפחית את הקנס שהוטל על המבקש. כמו-כן, עונש המאסר שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות כלכליות הקובעת, כי מי שעובר עבירות מס צפוי לא רק לקנס כספי אלא גם לעונשי מאסר. (ראו ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 211). בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להתערבות בית-משפט זה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 26.3.06 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 24.9.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.