רע"פ 2670/14יואב בליקוב גילל נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופטים: י' גריל (סג"נ), ש' ברלינר , ב' בר-זיו ) ב-ע"פ 30344-12-13 מתאריך 06.03.2014 , בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט ז' פלאח ) ב-ת"פ 16682-04-13.

להלן אביא הנתונים הנדרשים להכרעה.

2.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום אשר ייחס לו ביצוע עבירות של גניבה (עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )), התפרצות למגורים לשם ביצוע גניבה (עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין ), איומים (עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ) ותקיפת שוטר במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין ) .

על פי עובדות כתב האישום, המבקש התפרץ לדירה וגנב משם מסך פלסמה. לאחר שהמבקש נעצר בגין מעשהו זה, הוא הוכנס לחדר צדדי לצורך ביצוע חיפוש על ידי קצין משטרה (להלן: הקצין ). כאשר הקצין הסיר מידי המבקש את האזיקים, המבקש נגח בקצין ופצע אותו.

3.

בית משפט השלום הנכבד זיכה את המבקש, מחמת הספק, מעבירות הגניבה וההתפרצות למגורים לשם ביצוע גניבה. יחד עם זאת בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירות של איומים ותקיפת שוטר במילוי תפקידו.

בפסק דינו של בית המשפט השלום, התייחס השופט לאירוע מושא ההרשעה באומרו כי מדובר בתקיפה אלימה, וזאת כאשר אין בין המבקש לקצין כל היכרות מוקדמת, והכל תוך הטחת קללות ואיומים בקצין. קביעה זו התבססה הן על עדותו של הקצין אשר נמצאה אמינה, והן מכוח התיעוד הרפואי הרלבנטי אשר תמך בגרסת הקצין.

יצוין עוד, כי באי-כוח המבקש טענו, בין היתר, כי הקצין ערך חיפוש בלתי חוקי במבקש ומשכך אין להרשיע את המבקש בעבירות בהן הורשע. בית משפט השלום קבע ביחס לטענה זו, כי אפילו בהנחה שאכן נערך במבקש חיפוש בלתי חוקי, אין בכך כדי לזכות את המבקש, וזאת משום שתגובתו לחיפוש מהווה "התנהגות החורגת באופן קיצוני מן המידה", כלשונו של בית משפט השלום הנכבד.

4.

נוכח כל האמור, בית משפט השלום השית על המבקש 7 חודשים ו-3 ימים של מאסר בפועל (אשר אותם סיים המבקש לרצות ביום מתן גזר הדין), ו-6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים בתנאי שהמבקש לא יעבור עבירות שבהן הורשע.

5.

המבקש ערער על הכרעת הדין של בית משפט השלום – לבית המשפט המחוזי. בערעורו טען המבקש הן כלפי העובדות, כפי שנקבעו בידי בית משפט השלום, והן כלפי ממצאי המהימנות שהוסקו מהעדויות. בנוסף, המבקש חזר וטען כי תקיפת הקצין, מושא ההרשעה, נעשתה תוך התנגדות לחיפוש בלתי חוקי שביצע בו הקצין, ועל כן אין להרשיעו בעבירה של תקיפת שוטר.

6.

בבית המשפט המחוזי הנכבד נחלקו הדעות. דעת הרוב סברה, כי על אף שתקיפת השוטר נעשתה כהתנגדות לחיפוש בלתי חוקי, אין מדובר בהתנגדות סבירה. בדעת הרוב התייחסו השופטים לנסיבות המקרה, בציינם כדלהלן:

"במקרה שבפנינו, משפתח פקד ג'ואי (הקצין – ח"מ ) את אזיקיו של המערער בהיותם בחדר הארונות: "הוא נותן לי נגחה, הנגחה, פגעה לי בשפה ופתחה לי את השפה. היתה התנגדות מצידו. תוך כדי כל המאבק וההתלהמות הוא קילל אותי ואיים עליי..."

...

הנגיחה בקצין באה מיד לכשהלה הסיר את אזיקי הידיים של המערער, שכלל לא ניסה לנקוט אמצעי מתון יותר על מנת למנוע את ביצוע החיפוש".

נוכח הנסיבות הנ"ל שופטי הרוב קבעו, כי אמנם לא ניתן להעמיד לדין את המערער בעבירה של תקיפת שוטר במילוי תפקידו (וזאת לאחר שקיבל את הטענה שמדובר בחיפוש לא חוקי), אך ניתן להרשיעו בתקיפה או בגרימת חבלה לאדם – ומשכך, בנסיבות, אין מקום לשנות מגזר דינו של בית המשפט השלום.

מנגד, השופטת בר-זיו , ב דעת המיעוט , קבעה כי מכיוון שהתקיפה נעשתה לאחר שבוצע במבקש חיפוש בלתי חוקי – יש לזכות את המבקש מהעבירות שהורשע בהן בבית המשפט המחוזי.

טענות הצדדים

7.

המבקש סבור כי התנגדותו לחיפוש הבלתי חוקי שנערך עליו היתה סבירה, ולטענתו, השאלה בדבר הגדרת ההתנגדות המותרת לחיפוש בלתי חוקי של שוטר מקימה עילה לדיון ב"גלגול שלישי".

8.

בתגובתה – המשיבה טוענת, בין היתר, כי אין בבקשה שאלה עקרונית, וסבירותה של ההתנגדות לחיפוש היא שאלה, אשר תלויה בד"כ בנסיבות קונקרטיות ולכן אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המשיבה טוענת כי אף לגופם של דברים – אין בטענותיו של המבקש ממש. לטענתה, צדקו שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי, כשקבעו כי בנסיבות בהן הורשע המבקש – (נגיחתו הפתאומית של המבקש בקצין, ללא כל ניסיון אחר למנוע את החיפוש הבלתי חוקי) – אין לומר שהמבקש התנגד באופן

סביר לחיפוש.

דיון והכרעה

9.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות . אביא את נימוקי לקביעה זו להלן.

10.

הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תנתן רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007) (להלן: עניין אבו שנב )), או במקרים שמתגלה בהם אי-צדק בולט, או מתעורר חשש כי נגרם למבקש עיוות-דין (עיינו: רע"פ 2222/ 13 חיחיאשווילי נ' מדינת ישראל (2.5.2013)).

11.

טענותיו של המבקש נדונו ונדחו בדין על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד בדעת הרוב. לא מצאתי, כי בהשגות המבקש יש חשיבות משפטית החורגת מהעובדות הפרטניות של המקרה, וזאת על אף ניסיונו של המבקש לשוות להן אופי כזה. כך גם התוצאה איננה מדגימה אי צדק בולט, כמשמעו בפסיקה, וזאת נוכח תגובתו הקיצונית של המבקש לחיפוש. לפיכך טענותיו של המבקש אינן מגלות עילה לדיון ב"גלגול שלישי" בפני בית משפט זה.

12.

נוכח כל האמור לעיל

–

הבקשה נדחית .