רע"פ 2674/08 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בחיפה זיכה את המבקש, מחמת הספק, מעבירות הדחה בחקירה והדחה בעדות, והרשיעו בשיבוש מהלכי משפט והטרדת עד – עבירות לפי סעיפים 244 ו-249 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בית-המשפט קיבל את גרסת המתלוננת, לשעבר זוגתו של המבקש, וקבע כי בעקבות לחצים ממושכים שהפעיל עליה, שוכנעה לחתום על מסמכים שונים – שחלקם נוסחו בידי המבקש והשכר עבור הטיפול המשפטי באחד מהם אף שולם על-ידו – חזרה בה מן התלונה שהגישה נגדו בגין הפעלת כוח והשמעת איומים כלפיה.

2.

בית-המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור שהגיש המבקש, וקבע כי אין לקבל את טענותו לפיהן עקב היות התלונה נגדו שקרית, ונוכח הסכמתה של המתלוננת להיפגש עמו,

נכון היה לזכותו מכל העבירות. כן נדחתה הטענה לפיה ראוי המבקש להגנה מן הצדק, מאחר שההחלטה להגיש נגדו כתב-אישום שימשה אמצעי בידי המשיבה להילחם בו בגין תביעה שהגיש נגד משטרת ישראל. בד בבד, נדחו הטענות בדבר תחולתן של הגנות אחרות המנויות בחוק. כן נדחה ערעורו של המבקש כנגד חומרת העונש.

3.

עתר עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו הטענות אשר שימשו אותו בערכאה קמא. לשיטתו, חל על מעשיו סעיף 248 לחוק העונשין, אשר נועד להגן על מי שהדיח אדם בחקירה או בעדות, ועשה כן למען גילוי האמת. לשיטת המבקש, ראוי לאפשר לו ליהנות מהגנה זו ולהרחיב את תחולתה אף לעבירות בהן הורשע – וזאת מאחר ופעולותיו נועדו לסכל את הגשתה של תלונה שקרית. עוד סבור המבקש, כי העבירה של שיבוש מהלכי משפט כוללת בתוכה את עבירת ההדחה, ועל כן זיכויו מעבירת ההדחה חייב את זיכויו אף משיבוש מהלכי משפט. לחלופין, טוען המבקש, כי מעשיו הם בבחינת זוטי דברים, אשר לפי הוראת סעיף 34יז לחוק העונשין אין אדם חייב עליהם בדין. כן נטען, כי נכון לזכותו נוכח נסיבותיו האישיות, והחשש שההרשעה תסב נזק לו ולילדיו, אותם הוא מגדל לבדו; מעורבותו הציבורית בפעילות למניעת אלימות במשפחה; והעניין הציבורי המועט הקיים בהעמדתו לדין.

4.

דין הבקשה להידחות באשר אין היא מעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, ומשום שבניגוד לעמדתו – אין בהרשעתו ובעונש שנגזר לו משום תוצאה משפטית אשר לא ניתן להשלים עמה. לפיכך, משנדון עניינו של המבקש בפני שתי ערכאות, לא מצאתי סיבה לשוב ולהידרש אליו (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

5.

אף לגופן, אין טענות המבקש עומדות. הוא מציע מהלך פרשני, אשר לשיטתו יש בו כדי לפרוש יריעת הגנה מעל העבירות בהן הורשע, שכן אלו בוצעו במטרה למנוע שקר. ברם, המבקש לא הוכיח כי תוכן התצהירים שנחתמו בעקבות לחציו היו אמת, ובלשון ערכאת הערעור: "בהכרעת הדין של בית-המשפט קמא לא מצאנו כל בסיס לטענה זו של המערער" (עמ' 13 לפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי). משכך, ומבלי לבחון את טענתו לגופה – אין בכוחה של הפרשנות אותה מציע המבקש כדי לסייע לו. אף את הטענה בדבר תחולתה של הגנת זוטי הדברים אין לקבל, מאחר ולא מצאתי כי מעשיו של המבקש מאיימים אך במידה מועטה על ערכים חברתיים מוגנים, כנדרש בפסיקה, אלא דווקא כי אינטרס הציבור מחייב את הרשעתם של אלה המבקשים לשבש את ההליכים המשפטיים, במיוחד כאשר הדבר נעשה על דרך של פנייה חוזרת לאדם, עד כדי הובלתו לחתום על מסמכים שתוכנם נקבע בידי בעל עניין.

6.

בית-משפט השלום זיכה את המבקש מעבירה של הדחה בחקירה, לאחר שקבע כי מרבית פעולותיו נעשו לאחר שלב החקירה, וכן זיכה אותו מהדחה בעדות, תוך שקבע כי לא שוכנע "שמעשיו של הנאשם בעניין זה מגיעים עד כדי רמה של הדחה וחורגים מעבר לעבירה של שיבוש הליכי משפט" (עמ' 95 להכרעת-הדין). כבר נקבע בפסיקה, כי עבירת שיבוש מהלכי משפט אינה מתמצה בהתנהגות אחת ויחידה, אלא כוללת מגוון רחב של מעשים שתכליתם הפרעה להליך השיפוטי (רע"פ 7153/99 אלגד נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(5) 729, 742 (2001)). מכאן, שיש לדחות את הטענה כי זיכוי המבקש מעבירות ההדחה מחייב את זיכויו אף מעבירה זו, ולהותיר על כנה את קביעת בית-המשפט קמא, כי משהוכח כי המבקש שלט בהתנהלות המתלוננת, עלתה התנהגותו זו כדי שיבוש מהלכי משפט.

7.

השגותיו של המבקש על ממצאי העובדה והמהימנות של ערכאת הדיון, שנדחו בידי בית-המשפט קמא, אינן עניין לליבון בפני ערכאה שלישית. ערכאה זו אף לא תיטה להתערב בגזר-הדין, אלא בהתקיים נסיבות חריגות ביותר – אשר קיומן לא הוכח במסגרת הבקשה שלפני ( רע"פ 1174/97

רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.03.1997); רע"פ 7201/97

בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)).

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.