רע"פ 2684/10 הדריה 2008 בע"מ נ. עיריית תל אביב

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בעפ"א 3645-02-10 (כבוד השופטת ע' צ'רניאק ) מיום 2.3.2010, בו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב יפו (ת 03-09-7925 כבוד השופטת ל' מרגולין יחידי ).

המבקשת הגישה לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט על דרישות תשלום שהוצאו על ידי המשיבה. בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את הבקשה, וקבע כי לא היתה הצדקה לאי הגשת הבקשה להישפט במועד.

המבקשת ערערה על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו. ביום 2.3.2010 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדרו נדחה הערעור. נקבע כי אין בסיס לערעור הנדון, וכי הטענות אשר הועלו על ידי המבקשת הינן סתמיות ואין בהם כל הצדקה להארכת מועד. כמו כן נקבע כי עסקינן בערעור סרק ועל כן הוטלו על המבקשת הוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוענת המבקשת כי החלטות הערכאות הקודמות ניתנו תוך פגיעה בזכות הטיעון, וזאת מכיוון שלא ניתנה האפשרות להגיב לתצהיר אשר הוגש מטעם המשיבה. עוד היא טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי עת הטיל עליה הוצאות משפט בהליך פלילי. לטענתה שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי ערעורה הוא ערעור סרק, ולא ניתנה לה זכות טיעון לפני פסיקת ההוצאות. בסיכומו של דבר המבקשת טוענת כי יש לבטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהחזיר את הדיון אליו על מנת לאפשר לה לטעון כנגד התצהיר מטעם המשיבה, וכן בנוגע להוצאות.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות שצורפו, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה.

מושכלות ראשונים, עליהם חוזר בית משפט זה השכם והערב, הם כי רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה בשיטת המשפט הישראלית; מקרים, בהם ישנה חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין. המקרה שלפניי אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי בבית משפט זה (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יוער כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. בית המשפט המחוזי נתן את פסק דינו לאחר שבאי כוח הצדדים הופיעו בפניו והשמיעו את טענותיהם, ועל כן לא נראה כי זכות הטיעון של המבקשת נפגעה באופן ממשי, ומכל מקום אין זה מקרה המצדיק, על פי ההלכה הפסוקה, בחינה נוספות בגלגול שלישי בבית משפט זה. כמו כן, לעניין ההוצאות, השאלה אינה מה היה קובע בית משפט זה בסוגיה, אלא האם נפלה טעות בפסק הדין המחייבת בחינה נוספות בערכאה זו, לטעמי אין מקרה המצדיק בחינה נוספת על ידי בית משפט זה (ראו ע"פ

104/84 מאירי נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 718 (1984); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים , חלק שני 1779 (2009)).

סוף דבר, הבקשה נדחית.