פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
2686/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
שמעון אדרי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בירושלים
מיום 11.2.09 בע"פ 2749/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: צ' סגל
– סג"נ, מ' דרורי וי' נועם
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים (תיק פלילי 3790/03) שהקיף מספר אישומים בהם יוחסו לו עבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); מספר עבירות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393(2) לחוק העונשין; עבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק העונשין; מספר עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
בתמצית, מגולל כתב האישום המתוקן מספר פרשיות בהן פעל המבקש על מנת להונות גורמים איתם עבד, בין היתר כמתווך בעסקאות שונות, והוציא מהם כספים בדרכי מרמה והונאה. כמו כן באחת הפרשיות אף איים כאמור המבקש על אחת המתלוננות כי יהרגה כשזו ביקשה שישיב את כספה.
המבקש הורשע בבית משפט השלום, על פי הודאתו ולאחר שנתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו ביוזמת בית המשפט. הושתו עליו 40 חודשי מאסר בפועל. יצוין כי על פי העולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בית משפט השלום איפשר למבקש לטעון אף לאחר ההרשעה כי לא היה אחראי למעשיו עקב מצבו הנפשי, אך לא ראה מקום לאפשר לו לחזור בו מהודאתו.
המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2749/08) וביום 11.2.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט (כבוד סגן הנשיא צ' סגל וכבוד השופטים מ' דרורי ו י' נועם ), בגדרו נדחה ערעורו של המבקש. בית המשפט לא מצא מקום להתערב בקביעתו של בית משפט השלום כי לא הונחה תשתית המעלה ספק סביר שמא בשל מצבו הנפשי היה המבקש חסר יכולת מלהבין את אשר הוא עושה או את הפסול במעשיו. יתר על כן ציין בית המשפט כי אף בדיון בפניו, טען המבקש ומטענותיו עולה כי אינו טוען להגנה של אי שפיות אלא כי מדובר בעלילה בלבד. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום אף להתערב בעונש שהושת על המבקש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.
הפכתי בבקשתו של המבקש ולא מצאתי כמעט דבר לגופו של עניין, למעט טענות מסוימות שמפנה הוא כלפי בא כוחו בבית משפט השלום כאשר אף טענות אלו אינן מפורטות לגופן. עוד טוען הוא טענות מסוימות באשר להליכים רפואיים שעליו לעבור וששירות בתי הסוהר לכאורה אינו מאפשר לו אותם.
בנסיבות אלו אין מנוס אלא מלדחות את בקשת רשות הערעור באשר אינה מעלה כל עילה ובהתחשב בהלכות הידועות לפיהן לא תינתן בקשת רשות ערעור אלא במקרים חריגים.
בענין טענותיו של המבקש באשר להליכים רפואיים שעליו לעבור, אין זו הערכאה המתאימה לבירור טענות אלו ועליו לפנות בעניין, ככל שקיים באמת הצורך, בהליכים המתאימים.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום,
כ"ח בניסן התשס"ט (22.4.2009).
ש ו פ ט