רע"פ 2689/06 אליאס לאונט נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בבאר-שבע (ת"פ 2684/04) בגין 12 עבירות של פריצה לרכב, לפי סעיף 413ו לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); 8 עבירות של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, 10 עבירות של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב לחוק העונשין, 9 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין; 4 עבירות של גניבה מרכב, לפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין; עבירה של החזקת כלי פריצה, לפי סעיף 413ז לחוק העונשין ועבירה של ניסיון לגניבת רכב, לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, ביצע המבקש, יחד עם נאשמים נוספים, בחודשים יוני-יולי 2004, סדרה של 13 פריצות לכלי רכב, תוך ניפוץ שמשות הרכבים, פירוק ציוד מתוכם, גניבתם והעברתם לשטחי הרשות הפלסטינית.

ביום 15.5.2005 הרשיע בית-משפט השלום בבאר-שבע (כבוד השופט נ' אבו טהה) את המבקש על-פי הודאתו וביום 18.5.2005 גזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים וקנס של 5,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו.

על פסק-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בטענה, כי שגה בית-משפט השלום משהחמיר יתר על המידה בעונשו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים נ' הנדל, ר' יפה-כ"ץ ו-א' ואגו ) דחה את הערעור בקובעו, כי מדובר בעונש קל למדי, לאור ריבויין של העבירות ונסיבותיהן.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי משלא הקל בעונשו, לאור נסיבותיו האישיות ובפרט לאור גילו הצעיר.

מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה חורגת מדלת אמותיו של מקרהו של המבקש. עוד טוענת המשיבה, כי נסיבותיהן של העבירות אותן ביצע המבקש מצדיקות את העונש שהוטל עליו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות בכמות ומהסוג שביצע. גם יתר נסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה, כאשר מדובר במספר רב ביותר של עבירות פריצה לרכבים וגניבתם, עבירות אשר כבר מזמן הוגדרו בפסיקה כ"מכת מדינה".

יתרה מכך, בית-משפט השלום הקל בצורה משמעותית ביותר בעונשו של המבקש, לאור נסיבותיו האישיות ולאור גילו ואיני רואה כל מקום להוסיף ולהקל בעונשו בשל נסיבות אלו.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המערער יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 15.6.2006 עד לשעה 10:00, בתחנת משטרת באר-שבע.