רע"פ 2689/10 א.ד.ח.נ. מתכות (1998) בע"מ נ. רשות המיסים בישראל הנהלת המכס

1.

ל בית-משפט השלום בפתח תקווה הוגש כתב-אישום המייחס למבקשים, חברה ושני מנהליה, עבירות של מסירת ידיעה כוזבת או מסירת דוחות הכוללים ידיעה כאמור, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. בפתח משפטם הודו המבקשים בהגשת דוחות כוזבים אשר שיקפו היקף עסקאות נמוך במילוני שקלים מאלו שהתבצעו בפועל, אולם הכחישו כי עשו זאת במטרה להתחמק מתשלום מס. לטענתם, שינו את הדוחות מתוך מטרה להביא לדחיית מה בתשלומי המע"מ, נוכח קשיים בגביית התמורה בעסקאות אותן ביצעו. בית-המשפט לא קיבל טענה זו, וקבע כי מנסיבות ביצוע העבירה עולה כי מטרתם הייתה להתחמק מתשלום מס. לפיכך, הורשעו המבקשים בכל העבירות אשר יוחסו להם, ובעקבות כך נדונה מבקשת 1, שאינה פעילה עוד, לקנס סמלי בסכום של 500 ש"ח, ועל המבקשים 2 ו-3 נגזרו 16 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי וקנס בסך 50,000 ש"ח.

2.

המבקשים ערערו על פסק-הדין לפני בית-משפט המחוזי מרכז, שם חזרו בהם מהשגותיהם נגד ההרשעה. באשר לעונש - לגישתם, שגה בית-משפט השלום בכך שהתעלם מנסיבות חייהם, מנסיבות ביצוע העבירה ומרף הענישה הנוהג. בית-המשפט קיבל את הערעור, והעמיד את מאסרם של המבקשים על תשעה חודשים. יתר רכיבי העונש נותרו על כנם.

3.

בבקשה שבפני עותרים המבקשים ליתן להם רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, הואיל ולטעמם הוא מעורר סוגיה לה נודעת השלכה כללית, היינו, הפעלת לחץ על ידי בית המשפט על בעל דין כדי שיחזור בו מן הערעור על הרשעתו, תוך הבטחה כי הדבר ימצא את ביטויו בעונש. דא עקא, לאותו "לחץ" נטען לא מצאתי זכר כלשהו בפרוטוקול הדיון בפני בית המשפט המחוזי, ומכל מקום, אם האמינו המבקשים, באמת ובתמים, בטענת חפותם, היתה מוטלת עליהם ועל בא כוחם החובה לא לסגת מן הערעור כנגד ההרשעה. מטעמים השמורים עמם החליטו המבקשים ובא כוחם לנהוג אחרת, ולפיכך אין להם להלין אלא על עצמם. הנה כי כן, כל שנותר מבקשה זו הוא ניסיון להביא את שאלת סבירות העונש בפני ערכאה שלישית, ולא מצאתי מקום או עילה להתיר זאת.

אי לכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע גזר-הדין.