פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2693/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אהוד אור
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 23.2.10 בעפ"ג 18734-01-10 שניתן על ידי
כבוד השופטים: א' טל – סג"נ, א' מקובר, ור' אמיר
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בנתניה (פ 1905-10-09) בגין שתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש איים על שכניו (להלן: המתלוננים ) בפגיעה בגופם וברכושם בשני מקרים שונים, איומים בעל-פה ובכתב.
ביום 29.12.2009 הרשיע בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופט ח' טרסי ) את המבקש על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. וגזר עליו שישה חודשי מאסר בפועל. בנוסף, הפעיל בית המשפט מאסר על תנאי של 6 חודשים, אשר הוטל במסגרת ת"פ 6712/06, באופן ששלושה חודשים ירוצו במצטבר ושלושה חודשים ירוצו בחופף למאסר בפועל, כך שתקופת המאסר הכוללת שהוטלה על המבקש היא תשעה חודשים; כן גזר בית המשפט על המבקש, שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה (עפ"ג 18734-01-10) וטען כי בית משפט השלום לא נתן משקל ראוי למצבו הפסיכיאטרי, להתנהגות השכנים שקדמה לאיומים ותנאי המעצר בהם היה נתון.
ביום 23.2.2010 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא א' טל והשופטים א' מקובר
ו ר' אמיר ) את הערעור וקבע כי העונש שהושת על המבקש הינו ראוי זאת לאור ניסיונות טיפול במבקש שלא צלחו והעדרה של אופציה טיפולית. בית המשפט אף נתן משקל לעברו הפלילי של המבקש ועונשי המאסר על תנאי שהיו תלויים כנגדו אשר לא הרתיעו את המבקש מלאיים על המתלוננים.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא הקל בעונשו והביא בחשבון את התנהגות המתלוננים כלפיו, את תקופת הזמן הארוכה בה לא עבר עבירות פליליות, את יתר נסיבותיו האישיות והרקע הנפשי להתנהגותו העבריינית.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה . מסיבה זאת בלבד, דין הבקשה להדחות.
יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. המבקש טוען כנגד חומרת העונש, אולם העונש שהוטל עליו הינו מאוזן וראוי, ויש בו כדי להביא לידי ביטוי את נסיבותיו האישיות הייחודיות, את מעשיו ואת עונשי המאסר על תנאי שהיו תלויים כנגדו אשר לא מנעו ממנו לשוב ולאיים ולנהוג באלימות כלפי שכניו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ט בניסן התש"ע (13.4.2010).
ש ו פ ט