פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2713/05 - א'
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
אייל אברהם
נ ג ד
המשיבה:
עיריית תל אביב
בקשת רשת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב יפו בתיק עפ"א
80161/02 שניתנה ביום 2.2.05 על ידי כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שיצר
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
א.על המבקש הושת ביום 12.5.02 בבית משפט השלום לעניינים מקומיים בתל אביב (השופט שיינמן), בגין אי קיום צו הריסה לאחר בניה ללא היתר (צו מ-19.11.98 ואורכה עד 1.12.99 להריסה), קנס בסך 5,400 ש"ח ב-10 תשלומים חודשיים שווים, ובנוסף חוייב בחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, שעניינו אי קיום צוי בית המשפט. בגזר הדין הביא בית המשפט בחשבון את השיקולים לחומרה, ועניינם חומרת העבירה - אי קיום צו שיפוטי במשך שנתיים וחצי, דבר העלול לגרור אף מאסר, ולקולה - מאמצי הנאשם להשיג היתר, וקבע את אשר קבע. בית המשפט המחוזי (השופטים ברלינר - סגנית נשיא, המר ושיצר) דחה ביום 2.2.05 את ערעור המבקש. הדבר היה לאחר מתן היתר (ההיתר ניתן ב-22.6.04). בבית המשפט המחוזי ציינה באת כוח התביעה, כי הקנס שהוטל הוא בגובה פחות משליש מן הקנס המירבי, והמערער זכה להקלה בכך שלא הושת עליו מאסר על תנאי. בית המשפט סבר, כי נוכח אי קיום הצו במשך תקופה ארוכה, גזר הדין "מאוזן ומידתי" ואין מקום להתערב בו.
ב.המבקש טוען, כי הקנס שהושת גבוה מדי ולא התחשב במצבו.כן התבקש עיכוב ביצוע.
ג.אין בידי להעתר לבקשה לרשות ערעור. המדובר בנושא מן הסוג שאין בית משפט זה נדרש אליו ככלל בגלגול שלישי, בהיותו תחום למחלוקת שבין הצדדים ואינו מעורר בעיה משפטית כללית. אף לגופם של דברים, חובת בתי המשפט להאבק בעבירות תכנון ובניה ככל הניתן, ובפסקי הדין שניתנו בערכאות הקודמות ניתן ביטוי לכך, באורח מאוזן שהביא בחשבון את כלל הנסיבות, אין איפוא גם לעיצומו מקום להידרש אליו בגלגול שלישי. אכן, לדידי "דין פרוטה כדין מאה", כפי שציין המבקש, אך בנסיבות של הפרת צו שיפוטי לאורך שנים, אין דופי בהחלטות שניתנו בבתי המשפט הקודמים, לרבות גובה הקנס. משאיני נעתר לבקשה, ממילא איני נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, י' באדר
ב' תשס"ה (21.3.2005).
ש ו פ ט