רע"פ 274/09 אסי ציון נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בכפר-סבא, על-פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירות של גניבה מרכב, פריצה לרכב וחבלה במזיד – לפי סעיפים 413ד, 413ו ו-413ה סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977. מכוח הסדר טיעון אותו גיבשו הצדדים, הוגשו לבית המשפט תסקירים שנערכו על ידי שירות המבחן, ובהם נכללה המלצה שלא להחמיר עם המבקש נוכח גילו הצעיר, ניקיונו מסמים ותהליך טיפולי בו שולב. מנגד ניצב עברו הפלילי של המבקש, העובדה כי ביצע את העבירות הנוכחיות אף שעמדו נגדו מאסרים על תנאי ברי הפעלה, והעובדה כי ניסיונות שיקם קודמים לא נשאו פרי. בשקללו את כל אלה הורה בית המשפט על הפעלתם של שני מאסרים על תנאי בחופף ביניהם, ובמצטבר ל-6 חודשי מאסר שנגזרו בפרשה הנוכחית, כך שתקופת מאסרו הכוללת של המבקש עומדת על 12 חודשים. כמו כן, נקבע כי המערער יהיה נתון בפיקוח שירות המבחן במשך 18 חודשים מיום שחרורו מהכלא, והוא חויב בתשלום פיצוי בסך 2,500 ש"ח.

2.

המבקש הביא את השגותיו כנגד חומרת העונש בפני בית-משפט המחוזי מרכז, שם נתבקש שירות המבחן להגיש תסקיר משלים. בינתיים התחלף המותב שדן בעניינו של המבקש, ומשהתקבל התסקיר המשלים קבל בא-כוח המבקש על כך שאף לא אחד משופטי המותב המקורי דן בעניינו של שולחו. בית-המשפט לא מצא בכך פסול הואיל והערעור טרם החל להישמע לגופו. בעקבות כך, ולאחר בחינת המלצותיו של שירות המבחן, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור חלקית, ותקופת המאסר בפועל הועמדה על תשעה חודשים.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו שלוש טענות: ראשית, הוא מלין כנגד החלפת המותב, דבר שהסב לו, להשקפתו, עיוות דין. שנית, שגה בית המשפט כאשר לא הפסיק את הדיון כדי לאפשר למבקש לערער מכוח סעיף 147 לחוק הסדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. לבסוף, מלין המבקש על התעלמותן המוחלטת, כך לטענתו, של ערכאות קמא מהמלצת שירות המבחן.

4.

דין הבקשה להידחות. כפי שציין בית-משפט זה לא אחת בעבר, הכלל הוא כי חומרת העונש, כשלעצמה, אין בה כדי להצדיק קיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), ואף שלכלל זה נקבעו חריגים – לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם. גם לגופו של עניין לא מצאתי ממש בנימוקי הבקשה. תכליתן של ההוראות הקבועות בסעיפים 233 ו-234 לחוק הסדר הדין הפלילי, היא למנוע מצב בו שופט ששמע עדים ונחשף לחומר הראיות, יוחלף בשופט אחר. זה אינו המצב במקרה הנוכחי, הואיל וברור מתוך פרוטוקול הדיון של יום כ"ט באייר התשס"ח (3.6.08) שלא החלה כלל שמיעת הערעור, ובלשון בית המשפט: "לאחר שעיינו בהודעת הערעור ובנימוקיה ובכל החומר שעמד לרשותנו כולל גזר דינו של ביהמ"ש קמא... ותסקירי המבחן שהוגשו בתיק, ושמענו דברים קצרים מפי ב"כ המערער, החלטנו שלא לשמוע היום את הערעור ..." (ההדגשה הוספה). כך או כך, המבקש לא העלה טענת פסלות לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 , וממילא לא עומדת לו זכות ערעור לפי סעיף 147 לחוק הסדר הדין הפלילי. באשר לתסקיריו של שירות המבחן, אלה לא נעלמו מעיניו של בית המשפט המחוזי, והוא אף התייחס אליהם בפסק דינו. דא עקא, נוכח העובדה כי המבקש מוסיף לחטוא בפלילים חרף ניסיונות העבר לשקמו, לא נמצא מקום שלא להפעיל את המאסרים על תנאי שעמדו נגדו. במסקנה זו לא מצאתי כל פגם.

נוכח האמור, הבקשה נדחית ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.