רע"פ 2772/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד המבקש נטען, כי בשני אירועים שהתרחשו בחודש מאי 2004, תקף המבקש עם אחרים קטין יליד שנת 1991 ברובע היהודי בירושלים. בפני בית-משפט השלום לנוער הודה המבקש בהיכרותו הקודמת עם המתלונן העובד סמוך לישיבה בה הוא לומד, אך הכחיש כי תקף אותו. באשר לאירוע התקיפה השני, טען המבקש, כי שהה באותה עת ממש בישיבה, ועל כך היו עשויים להעיד הנוכחים שם, לו נחקרו בידי המשטרה.

2.לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, ביכר בית-משפט השלום את גרסת המתלונן, ובעקבות כך הרשיע את המבקש בעבירות של תקיפה ותקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-380 בצירוף עם סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך נגזר עונשו של המבקש: חמישה חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 200 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 1,000 ש"ח.

3.ערעור שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים, נדחה, לאחר שערכאת הערעור לא ראתה מקום להתערב בהכרעת דין שהיא בעיקרה הכרעה בשאלות של עובדה ומהימנות, ובתוך כך לא שעה לטענת המבקש כי טענת אליבי שהעלה לא זכתה להתייחסותם של גורמי החקירה.

4.כעת עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער בפני בית משפט זה. לטענתו, עניינו אינו מתמצה בהתערבות בממצאי מהימנות, כי אם מעלה שאלה משפטית כללית, שעניינה יישום חובתה של המשטרה לבחון את אמיתותן של טענות אליבי המועלות על ידי חשודים. המבקש טוען, כי המשטרה לא קיימה את חובתה זו, בכך שביטלה כלאחר יד את טענת האליבי שהעלה בפניה.

5.דין הבקשה להידחות. חרף ניסיונו לטעון אחרת, עניינו של המבקש אינו נופל לגדר המקרים, המצדיקים ליבון בפני ערכאה שלישית. אין טיעוניו מתמצים אלא בטענות שהעלה בערעורו, ואשר נבחנו ונדחו זה מכבר, ולא נמצאה לי סיבה לשוב ולהידרש להן. אמת הדבר, אי בירורה של טענת אליבי שמעלה נחקר, עלול לבסס טענה בדבר קיפוח הגנתו (6858/04 פלוני נ' מדינת ישראל , לא פורסם; ע"פ 4384/93 מליקר נ' מדינת ישראל , לא פורסם), אולם במקרה הנוכחי הועלתה טענת האליבי באמצעות עדי הגנה מטעמו של המבקש, ולאחר שהללו נחקרו בבית-המשפט, בחקירה ראשית ונגדית, הועדפה גרסת המתלונן על פניה, כגרסה אמינה וראויה. הואיל והטענה בוררה כדבעי, אין בבקשה שבפני אלא עתירה להתערבות בשאלות של עובדה ומהימנות, וזה מסוג העניינים להם ערכאת ערעור, ומקל וחומר ערכאת ערעור שנייה, לא על נקלה תיעתר (ע"פ 522/84 סביחאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1)551, 555; ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(1) 2, 20).

אשר על כן, דינה של הבקשה להדחות, וכך אני עושה.