רע"פ 2800/10 חמזה חמזה נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע, שלא בנוכחותו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון וביטוח בר-תוקף. בעקבות כך הוא נדון לקנס בסך 3,000 ש"ח ופסילת רישיון נהיגה למשך שלוש שנים. המבקש הגיש בקשה לביטול גזר-דין, ומשזו נדחתה הגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי. בפסק-הדין בו נדחה הערעור, הדגיש בית-המשפט את המאמצים להבטיח את הופעת המבקש להליכים בעניינו, ודי לציין כי עובר למועד הכרעת-הדין נמנעו המבקש ובא-כוחו מלהגיע לשלושה דיונים שנקבעו אף שזומנו כחוק. זאת ועוד, המבקש לא התייצב לשני מועדים שנקבעו לטיעונים לעונש, אף שהוצא נגדו צו הבאה והוא נעצר וחתם על התחייבות להופיע לדיון. לבסוף, המבקש לא התייצב לדיון נוסף לעניין העונש, חרף העובדה שחולט סכום ההתחייבות, ולא הגיע לדיון נוסף שנקבע לבקשת בא-כוחו, בו לבסוף נגזר העונש. בית-המשפט המחוזי לא מצא ממש בטענות המבקש אשר ניסה לתלות את האשם לאי התייצבותו במחדלי באי-כוחו השונים. כן נדחו גם שאר טענותיו לפיהן לא ידע על הפסילה המנהלית, ושזו נעשתה בניגוד לחוק משלא נערך לו שימוע ולא ניתנה לו הזדמנות להעלות את השגותיו. בשולי פסק-הדין קבע בית-המשפט המחוזי: "התנהלות המערער כפי שתוארה לעיל מבטאת ניצול ההליכים המשפטיים לרעה ואף מתעלמת ממושכלות יסוד שבסדרי הדין תוך הצפת בית-המשפט בבקשות סרק וחסרות כל בסיס" (עמ' 9 לפסק-הדין). לפיכך, בצעד חריג, חויב המבקש בהוצאות בסכום של 2,000 ש"ח.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות להביא את עניינו בפני בית משפט זה, ולכך אין בידי להיעתר. קיומו של ערעור שני נועד ללבן סוגיות בעלות חשיבות להן עשויה להיות השלכה על מתדיינים רבים. עניינו של המבקש אינו נמנה עם אלה, באשר ההכרעה המתבקשת היא בסוגיות עובדתיות פרטניות. כך או כך, למבקש ניתנו הזדמנויות רבות להתגונן בפני האישום שיוחס לו, ופעם אחר פעם הוא בחר שלא להתייצב לדיון. בנסיבות אלו לא נפלה בפסק דינו של בית משפט קמא שגגה כלשהי, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.