רע"פ 2805/09 פלוני נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע יחד עם אחר, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו במספר כתבי אישום: סיוע לתקיפה לשם גניבה; תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות; קבלת נכסים שהושגו בעוון והפרת הוראה חוקית – עבירות לפי סעיפים 287, 381(א)(2) בצירוף סעיף 31, 380 בצירוף 382(א) ו-412 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 .

בית-משפט השלום לנוער בתל-אביב, לאחר שנתן את דעתו לכלל הנסיבות, גזר למבקש שישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר על-תנאי ופיצוי לכל מתלונן בסכום של 1,000 ש"ח. בית-המשפט סבר כי יש להקל בעונש נוכח חוות-דעת פסיכיאטרית שהוגשה בעניינו של המבקש ולפיה: " [קיים] חשש ממשי להתדרדרות קשה במידה ויישלח, במצבו הנפשי הנוכחי, אל מאחורי סורג ובריח" (סעיף 9 לגזר-הדין).

על קולת העונש ערערה המשיבה בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, תוך שהיא מדגישה את אופיין האלים של העבירות אותן ביצע המבקש. לאחר שהוגש תסקיר עדכני, קבע בית-המשפט כי אף שהתסקיר החיובי, אופיין של העבירות מחייבות מאסר של ממש. עוד נקבע, כי המעשים בוצעו בצוותא חדא, כי מושא התקיפה הייתה אישה קשישה, וכי על שותפו של המבקש לביצוע העבירה העיקרית הושת עונש של 14 חודשי מאסר בפועל. לפיכך, הוחלט לחייב את המבקש לשאת במאסרו מאחורי סורג ובריח, בעוד שיתר רכיביו של העונש נותרו על כנם.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, תוך שהוא טוען, בין היתר, את אלה: נסיבותיו האישיות כרוכות בסוגיה אנושית-מצפונית המצדיקה קיומו של ערעור שני; מדובר בקטין אשר נמצא בעיצומו של הליך שיקומי, ואשר שירות המבחן העלה חשש מפני התדרדרות במצבו אם ישלח למאסר; בית-משפט המחוזי שגה משהביא במסגרת שיקוליו תיקי משטרה התלויים ועומדים נגד המבקש; מדיניות משפטית ראויה הינה העדפת הפן השיקומי על פני ענישה מחמירה כאשר מדובר בקטינים.

כידוע, תכליתה של רשות לערער אינה להידרש לטענות פרטניות, אלא ללבן סוגיות בעלות השלכה כללית, וכאלו לא נמצאו בבקשה שבפני. זאת ועוד, הכלל הוא כי חומרת העונש, כשלעצמה, אין בה כדי להצדיק קיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עמם.

לגופו של עניין אוסיף, כי ערכאת הערעור בחנה לעומק את מצבו הנפשי של המבקש, כפי שבא לידי ביטוי בתסקיר המשלים, ולא מצאתי כי הוכחה עילה להתערב בממצאיה. אכן, בית-המשפט ציין כי בעניינו של המבקש נפתחו שני תיקי חקירה נוספים, אולם נקודה זו לא הייתה מכרעת אלא נוספה למכלול שיקולים כבדי המשקל – לרבות אופיין של העבירות ונסיבותיהן – ואלו הטו את הכף לחובת המבקש. העבירות בהן הורשע המבקש קשות הן וחומרתן מופלגת, והדברים נאמרים ביתר שאת נוכח העובדה כי אין מדובר בכישלון בודד.

הבקשה נדחית אפוא, ועימה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.