רע"פ 2808/03 רפאל שטוב נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע, בבית המשפט לתעבורה בירושלים (כבוד השופט א' טננבוים), בעבירות של אי מתן זכות קדימה ואי ציות לתמרור. בית המשפט השתית את ההרשעה על עדותה של השוטרת אשר רשמה את הדו"ח, תוך שהוא מזהיר את עצמו כי המדובר בעדות יחידה העומדת אל מול גרסת המבקש. בית המשפט אף ציין כי, למעשה, אין סתירה מהותית בין גרסת המבקש לבין גרסתה של השוטרת. לנוכח ההרשעה, גזר בית המשפט לתעבורה על המבקש עונש של פסילה לתקופה של 21 ימים, פסילה על-תנאי לתקופה של חודשיים וקנס בסך 400 ₪.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' ענבר). ערעורו נדחה, ומכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

2.המבקש טוען, כי לא היה מקום להעדיף את עדות השוטרת – אשר לא זכרה דבר מעבר לאמור בדו"ח ובמזכר שרשמה ועדותה היתה, לדעתו, "סלקטיבית" ובלתי סדורה – על פני עדותו שלו. המבקש שב ומציג את הגרסה שהציג בפני הערכאות הקודמות, לפיה בעת האירוע נסעו מימינו ומשמאלו שני קטנועי משטרה, כאשר הרוכבים משוחחים ביניהם, וכי לאחר כ- 600 מ' הורתה לו השוטרת לעצור ורשמה לו דו"ח. המניע לכך, טוען המבקש, הוא שבנסיעתו מנע ממנה המבקש את האפשרות "לחתוך לכיוון החבר המשוחח עמה".

המבקש משיג על קביעות נוספות של בית המשפט לתעבורה ושל בית המשפט המחוזי, ומלין על כך שהשוטר שרכב על הקטנוע האחר לא הובא לעדות על-ידי התביעה.

3.דין הבקשה להידחות. בדרך כלל, אין בית משפט של ערעור נוהג להתערב בממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט, אשר שמע את העדים והעדיף גרסה אחת על פני רעותה. קל וחומר, כאשר ממצאים אלה עמדו במבחן ערכאת הערעור ומתבקשת התערבותנו ב"גלגול שלישי". אכן, כל טענותיו של המבקש בבקשה זו מכוונות לממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו בערכאות הקודמות, ואין עולות בבקשת רשות הערעור שאלה עקרונית או נסיבות חריגות, המצדיקות התערבותנו בממצאים אלה או במסקנות הנובעות מהם.

אשר על כן – הבקשה נדחית.