רע"פ 2808/07 משה סויסה נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בחדרה כתב אישום (ת.פ 1052/05), המייחס לו עבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע עבירה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). לפי הנטען בכתב האישום, התפרץ המבקש לביתם של מזל ושלום קראדי (להלן: המתלוננים ) באור עקיבא, בכך ששבר את אחד מחלונות הבית, פירק את שלבי התריס ונכנס אל הבית דרך החלון. המבקש נמלט כאשר המתלוננת הגיע לבית והפתיעה אותו.

ביום 27.6.05 הרשיע בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט א' גופמן ) את המבקש בעבירה שיוחסה לו וביום 29.11.06 גזר את דינו בגין עבירה זו וכן בגין תשעה תיקים נוספים אותם ביקש לצרף בהם הורשע בעבירות של ניסיון לגניבה, התפרצות לדירה, נסיון פריצה לרכב, חבלה במזיד ברכב, התחזות לאחר, הכשלת שוטר, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, שיבוש מהלכי משפט, החזקת סם לצריכה עצמית וכן חמש עבירות של הפרת הוראה חוקית. בית המשפט הטיל על המבקש עונש של 18 חודשי מאסר בפועל; הפעלת שלושה עונשי מאסר על תנאי (של שבעה חודשים, 10 חודשים ו- 24 חודשים) שהוטלו עליו בתיקים קודמים באופן מצטבר; 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירות בהן הורשע, למעט עבירות של החזקת סם לשימוש עצמי והפרת הוראה חוקית; שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא יעבור עבירות של החזקת סם לשימוש עצמי או הפרת הוראה חוקית; וכן הפעלת התחייבות בסכום של 2,000 ש"ח. בגזר-דינו התייחס בית המשפט לכך שלמבקש עבר פלילי כבד ואף ריצה בעבר תקופות מאסר ולמרות זאת המשיך לבצע עבירות ועל כן יש להטיל עליו עונש משמעותי אשר יימנע ממנו לחזור ולבצע עבירות אשר יש בהן פגיעה בציבור.

על גזר-דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ש' שטמר , י' כהן ו ר' שפירא ) דחה את הערעור בהתייחסו אל חומרת העבירות שביצע המבקש ואל עברו הפלילי. כן התייחס בית המשפט לנסיבותיו האישיות של המבקש וציין כי פתוחה בפניו האפשרות להשתלב בתכניות גמילה מסמים במסגרת בית הסוהר וכי רשויות הרפואה בשירות בתי הסוהר יכולות לתת מענה הולם למצבו הבריאותי.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוען בא-כוח המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הקל בעונשו של המבקש וכי העונש שהוטל עליו חורג ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים אלו. בהקשר זה טוען בא-כוח המבקש כי חלק מעברו הפלילי של המבקש הינו ישן מאד וכי בית המשפט לא התחשב בכך שהוא הודה בתשעה תיקים וכן ביקש לצרפם על מנת לחסוך בזמן שיפוטי. עוד טוען בא-כוח המבקש כי בית המשפט לא התחשב מספיק בנסיבותיו האישיות של המבקש ובמצבו הבריאותי. לבסוף, טוען בא-כוח המבקש כי שגה בית המשפט בכך שלא ניכה מתקופת מאסרו של המבקש את התקופה בה היה נתון במעצר בית.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה כי בקשתו של המבקש אינה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית היות וטענותיו עוסקות בחומרת העונש ותו לא. אף לגופו של עניין, טוענת באת-כוח המשיבה, כי דין הבקשה להדחות היות והערכאות הקודמות התחשבו בנסיבות המקרה ובנסיבותיו האישיות של המבקש ואין נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בעונש.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, ובפסקי-הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. הטענות אותן מעלה בא-כוח המבקש בבקשתו נשקלו על-ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל על המבקש הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים. לאור האמור לעיל ולאור העובדה, כי המבקש לא השכיל לחזור לדרך הישר לאחר שריצה בעבר עונשי מאסר ולאחר שהוטלו עליו עונשי מאסר על תנאי, לא מצאתי מקום להתערב בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.