רע"פ 2810/01 ראובן פנחס נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית המשפט השלום בעבירה של מעשים מגונים בהסכמה שהושגה במרמה וכן בעבירות של הדחה ואיום. שותפו של המבקש למעשה הורשע אף הוא בעבירה של מעשה מגונה בהסכמה שהושגה במרמה. בית-משפט השלום גזר את עונשו של המבקש לעשרים וארבעה חודשי מאסר, שנים עשר חודשים מתוכם לריצוי בפועל, ואת עונשו של השותף העמיד על עשרים וארבעה חודשי מאסר, מתוכם חמישה חודשים לריצוי בפועל. בית המשפט נימק את הפער בין עונשיהם של שני הנאשמים, בחומרתם הרבה של המעשים בהם הורשע המבקש ובכך שהמבקש הורשע גם בהדחה ואיום. בערעור לפני בית המשפט המחוזי זוכה המבקש מהעבירות של הדחה ואיום. לאור זאת הפחית בית המשפט המחוזי מעונשו שני חודשי מאסר.

המבקש עותר למתן רשות להגשת ערעור נוסף על חומרת העונש. המבקש טוען כי לאור זיכויו מעבירות הדחה ואיום, ובהתאם לעקרון אחידות הענישה, אין מקום לפער כה גדול בין העונש שנגזר עליו לבין העונש שנגזר על שותפו. כן טוען המבקש כי היה על בית המשפט לגלות יתר התחשבות בנסיבותיו האישיות.

העיון בפסקי הדין של ערכאות קמא הניח את דעתי כי בקביעת עונשו של המבקש, לרבות הפער בין עונשו לבין העונש שנגזר על שותפו, נשקלו כל השיקולים המקובלים. טענות הסניגור המלומד לא שכנעוני, כי בנסיבות העניין יש מקום להתיר הגשת ערעור, בגלגול שלישי, לבית-משפט זה.

הבקשה נדחית.