רע"פ 2835/03 אסיא אהוד נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע, בבית המשפט לעניינים מקומיים בגבעתיים (כבוד השופט י' אטדגי ), בעבירה של ביצוע עבודת בניה תוך סטייה מהיתר בניה. המדובר בהקמת מעלית בבניין, על-פי היתר שניתן מאת הועדה המקומית לתכנון ולבניה בגבעתיים, תוך הפרת התנאי שנקבע בהיתר ובהחלטה נוספת של ועדת הערר במחוז תל-אביב, לפתוח פתחים מתוך פיר המעלית אל הקומות השונות בבניין. כמו-כן, הורשע המבקש בגין הזזת מדי מים ממקומם, ללא הגשת תכניות מתאימות וללא אישור.

המבקש טען, בין היתר, כי התנאי שעניינו פתיחת פתחים בתוך פיר המעלית אינו חוקי, מחמת היעדר הסמכה מפורשת בדין לקבוע תנאי כזה. כמו-כן טען, כי ביצע את הנדרש ממנו לפי החלטת ועדת הערר, משביצע הכנה לפתיחת הפתחים.

בית המשפט לעניינים מקומיים הזכיר בהחלטתו את טענת המשיבה, כי היה על המבקש לתקוף את החלטת ועדת הערר באופן ישיר, במסגרת עתירה מנהלית, ולא בתקיפה עקיפה כתגובה לאישום, אך לא הכריע בטענה זו לגופה בקובעו כי מכל מקום לא נפל פגם בהחלטת מוסדות התכנון. בית המשפט לעניינים מקומיים התייחס בהקשר

זה להוראות חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, מהן עולה כי כל דיירי הבניין רשאים להשתמש במעלית. בגזר הדין, הורה בית המשפט למבקש להתאים את הבניה הקיימת להיתר שניתן ולהחלטות ועדת הערר, כולל פתיחת פתחים בתוך פיר המעלית לחדרי המדרגות שבכל קומה, ולהחזיר את מדי המים למקומם הקודם, כל אלה בתוך 6 חודשים. כמו כן, הושת על המבקש קנס בסך של 500 ₪.

2.

ערעור שהגיש המבקש על הכרעת הדין, לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, נדחה. בית המשפט המחוזי סבר כי בנסיבות המקרה לא היה מקום מלכתחילה להתיר תקיפה עקיפה של ההיתר במסגרת ההליך הפלילי, אך הוסיף וקבע, וזהו הנימוק העיקרי, כי דין הערעור להידחות משום שלגופם של דברים, רשאית הייתה הועדה לקבוע את התנאי שקבעה בעניין פתיחת הפתחים מן המעלית לקומות השונות של המבנה, בהיותו תנאי הנוגע לסמכות המסורה לוועדה בעניינים תכנוניים.

3.

כנגד פסק-דין זה מופנית הבקשה שלפנינו. המבקש טוען, כי נפלו אי דיוקים בעובדות המתוארות בפסק-הדין, כי לא ניתנה לו הזדמנות להתייחס לטענה בדבר האפשרות לתקוף את ההיתר בתקיפה עקיפה, וכי פסיקת בתי המשפט דלמטה

מנוגדת לדין ולהלכה.

דין הבקשה להידחות.

סוגיית התקיפה העקיפה, אליה התייחס בית משפט שלערעור, לא עמדה ביסוד הכרעתו וטענותיו של המבקש נדחו לגופן, ובצדק.

בקשתו הכללית והבלתי מנומקת של המבקש, אינה מגלה, על פניה, כל עילה להתערבותנו בהחלטותיהם של הערכאות הקודמות, במסגרת ערעור שני.

לפיכך, הבקשה נדחית, בלא צורך בקבלת תגובה.