פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2851/14
לפני:
כבוד השופט א' שהם
המבקש:
סמיר עקרייה
נ ג ד
המשיבה:
הועדה המרחבית לתכנון ולבניה שפלת הגליל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה, בעפ"א 48725-03-13, שניתן ביום 1.4.2014, על ידי כב'
השופט א' אליקים
בשם
המבקש:
עו"ד
שלומי בלומנפלד
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' אליקים ), בעפ"א 48725-03-13, מיום 1.4.2014. בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי, את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט מ' אלטר ), בתו"ב 31819-03-11, מיום 28.2.2013.
רקע והליכים קודמים
2.
ביום 16.3.2011, הוגש נגד המבקש כתב אישום במסגרתו יוחסה לו עבירה של אי קיום צו בית משפט, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ). מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 12.12.2001, הורשע המבקש במסגרת ת"פ 3791/00 בעבירה של בניה ללא היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה. בגין הרשעתו, נגזר על המבקש להרוס את הבניין מושא כתב האישום, וזאת בתוך שנה מיום מתן גזר הדין, אלא אם ישיג היתר בניה כדין לאותו מבנה. ואולם, עד למועד הגשת כתב האישום, המבקש לא הרס את המבנה ולא השיג בעבורו היתר בניה כדין.
3.
ביום 2.1.2012, הרשיע בית משפט השלום את המבקש, על סמך הודאתו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, וביום 18.10.2012, הוגש תסקיר שירות מבחן בעניינו של המבקש.
4.
מתסקיר שירות המבחן עולה, כי המבקש מנהל אורח חיים נורמטיבי ונעדר דפוסי התנהגות עברייניים. עוד נאמר, כי בתפקודו של המבקש קיימים יסודות בריאים הבאים לידי ביטוי בשמירה על יציבות במישור התעסוקתי והמשפחתי. שירות המבחן התרשם, כי ביצוע העבירה על ידי המבקש נבע מחוסר מודעות לחומרתה בזמן בניית המבנה מושא כתב האישום, וכי כיום אין ביכולתו של המבקש להרוס את המבנה מאחר שהוא מתגורר בו עם משפחתו. כמו כן, התרשם שירות המבחן כי המבקש הצליח להתחבר לבעייתיות שבהתנהגותו. בהתאם לכך, ולאור נסיבותיו של המבקש, המליץ שירות המבחן להטיל על המבקש עונש מאסר על תנאי מרתיע, קנס כספי, ושירות לתועלת הציבור בהיקף של 160 שעות.
5.
ביום 28.2.2012, גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש, והשית עליו את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל; הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 3 חודשים שנגזר על המבקש בת"פ 3328/03, לריצוי בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו, כך שסך הכל ירצה המבקש 5 חודשי מאסר בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יבצע עבירה לפי חוק התכנון והבניה; תשלום קנס בסך 8000 ש"ח או 32 ימי מאסר תמורתו; וחתימה על התחייבות כספית בסך 15,000 ש"ח להימנע מלבצע עבירות לפי חוק התכנון והבניה.
בית משפט השלום עמד בפסק דינו על חומרת העבירה בה הורשע המבקש, ועל העובדה כי מדובר בהפרת צו הנמשכת כבר למעלה מ- 10 שנים. כמו כן, ציין בית משפט השלום, כי עולה מתסקיר המבחן שאין בכוונתו של המבקש לקיים את צו ההריסה גם בעתיד. כמו כן, התייחס בית משפט השלום לאמור בתסקיר המבחן והבהיר כי לא נעלמה מעיניו המלצת שירות המבחן בעניינו של המבקש. עם זאת, החליט בית משפט השלום שלא לקבל את המלצת התסקיר, ולהשית על המבקש עונש מאסר בפועל, וזאת נוכח הצורך להרתיע מפני ביצוען של עבירות בניה וחומרת העבירה בה הורשע המבקש.
6.
המבקש הגיש ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום, לבית המשפט המחוזי בחיפה, וביום 1.4.2014, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור. בפסק דינו, עמד בית המשפט המחוזי על חומרת העבירה בה הורשע המבקש ועל הצורך להרתיע מפני ביצוען של עבירות תכנון ובניה. בהתאם לכך, קבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו, כי העונש שהושת על המבקש אינו חורג מרמת הענישה המקובלת בעבירות דומות.
בקשת רשות הערעור
7.
ביום 22.4.2014, הגיש המבקש, באמצעות בא כוחו עו"ד שלומי בלומנפלד, בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בבקשה נטען, כי סעיף 213 לחוק התכנון והבניה מעניק למשיבה אפשרות לבקש מבית המשפט לבצע בעצמה צווי הריסה שנאשמים מורשעים לא מילאו אחריהם. עוד נטען, כי במקום לבקש לבצע בעצמה צווי הריסה מעין אלו, נוהגת המשיבה, באופן שיטתי, להאשים את מי שלא ביצעו צווי הריסה בעבירה של אי-קיום צו שיפוטי, ולבקש לגזור עליהם עונש של מאסר וקנס מוגדל. לטענת בא כוח המבקש, בכל שנותיו במקצוע עריכת הדין הוא לא זכה לראות, ולו פעם אחת, צו הריסה שהיה אמור להתבצע על ידי נאשם שהורשע בדין והמשיבה הגישה בקשה לבצעו בעצמה. נטען, כי מדיניות זו של המשיבה בנושא ביצוע צווי הריסה מעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, ומצדיקה מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לאור האמור לעיל, התבקשתי ליתן למבקש רשות ערעור.
דיון והכרעה
8.
לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובנספחיה, נחה דעתי כי דינה של הבקשה להידחות.
9.
הלכה ידועה היא, כי בקשות רשות ערעור תתקבלנה במשורה, ורק במקרים בהם מעלה הבקשה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין או אי-צדק שנגרמו למבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 2681/14 יצחקי נ' מדינת ישראל (28.4.2014); 982/14 נתן נ' מדינת ישראל (28.4.2014)). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מגלה כל עילה המצדיקה דיון " בגלגול שלישי ".
10.
למעלה מן הנדרש, אתייחס בקצרה גם לגופם של דברים. טענתו של המבקש, לפיה המשיבה נמנעת באופן שיטתי מלבצע בעצמה צווי הריסה שלא בוצעו על ידי נאשמים, אינה נכונה, ובהחלט ניתן להצביע על מקרים בהם מוגשות בקשות מעין אלו על ידי ועדות התכנון והבניה (ראו, למשל, רע"פ 5986/06 מלכיאל נ' מדינת ישראל
(25.7.2006); רע"פ 2889/08
מדינת ישראל נ' ג'האד
(1.3.2012) ;
בג"ץ 3889/13
חואשי נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה (25.6.2013)). מעבר לכך, השאלה באילו אמצעים לנקוט, על מנת לאכוף את חוקי התכנון והבניה נתונה לשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות, וכל עוד נעשה הדבר מתוך שיקולים מקצועיים וענייניים, אין עילה להתערבותו של בית משפט זה. בנדון דידן, לא הוצגה כל תשתית עובדתית אשר יש בה כדי לתמוך בטענותיו של המבקש, ומכאן שאין כל הצדקה בענייננו ליתן למבקש רשות ערעור " בגלגול שלישי ".
11.
לאור האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.
עיכוב ביצוע העונש עליו הוריתי בהחלטתי מיום 23.4.2014, יבוטל. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 20.5.2014 עד לשעה 10:00 בימ"ר קישון כשברשותו תעודת זהות ועותק מהחלטה זו. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל אפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.
ניתנה היום, כ"ט בניסן התשע"ד (29.4.2014).
ש ו פ ט