רע"פ 2864/11 ישי סימן טוב נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב יפו (ע"פ 33302-02-11, כבוד הנשיאה ד' ברלינר, וכבוד השופטים ג' קרא ומ' סוקולוב ) מיום 28.3.2011 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (ת"פ 15605-07-09 כבוד השופט ד' בארי ).

המבקש הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות של תקיפה חבלנית ושימוש לרעה בכוח המשרה. נטען כי המבקש, שוטר במשטרת ישראל, הגיע למועדון בתל אביב במסגרת תפקידו לאור ויכוח בין חברתה של המתלוננת למאבטחים במקום. המתלוננת פנתה למבקש, אמרה לו שהיא שוטרת, וביקשה ממנו לתת לה לטפל בעניין. המבקש סירב ודחף אותה, ובהמשך אף עצר אותה, והיא הובאה לתחנת המשטרה. בתחנה המבקש סתר למתלוננת בחוזקה על פנייה. בית משפט השלום קבע כי גרסת המתלוננת הינה גרסת אמת, אשר נתמכת אף בראיות חיצוניות ובאישור רפואי. לאחר בחינת כלל שיקולי הענישה נגזרו על המבקש 6 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 1,000 ש"ח.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בפסק דין מנומק ולאחר בחינת חומר הראיות בתיק החליט בית המשפט המחוזי לדחות את ערעורו. נקבע כי מדובר בהרשעה על בסיס ממצאי מהימנות ואין כל מקום להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט השלום. כמו כן, בית המשפט המחוזי בחן את טענותיו של המבקש אחת לאחת ודחה אותן לגופן.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את ערעורו. בבקשתו מפרט המבקש את הממצאים העובדתיים והמסקנות אשר לדעתו יש מקום להתערב בהם. כמו כן, הוא טוען כי בשים לב לשאלות המשפטיות כבדות המשקל יש מקום ליתן רשות ערעור.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה. בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

מעבר לנדרש יוער, כי אף לגופה דין הבקשה להידחות. במקרה דנן המבקש הורשע על סמך קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות. למעשה בטיעוניו בבקשה זו לא מעלה המבקש טענות חדשות, אלא חוזר על מרבית הטענות שנטענו ונדחו על ידי ערכאת הערעור. כמו כן, לא מצאתי בטיעוניו של המבקש כל בסיס להתערבות בקביעותיו העובדתיות ובממצאי המהימנות של בית משפט השלום, אשר אושרו על ידי בית המשפט המחוזי, וזאת גם לאור ההלכה המושרשת, כי בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור, אלא במקרים חריגים ביותר (ראו ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נה(2) 918, 924 (2001); ע"א 8566/06 אמריקור שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ , פס' 28 לפסק הדין (טרם פורסם, 8.11.2009)). כפי שציין בית משפט זה:

"כידוע, לערכאה הדיונית, אשר בידה הופקדה מלאכת ההתרשמות מהעדים, משפת גופם, מהתנהגותם ומאופן מסירת עדותם, יתרון ברור על ערכאת הערעור, אשר הכלים העומדים לרשותה מוגבלים הם ... נוכח דברים אלו חזר בית משפט זה פעמים רבות על ההלכה שלפיה ברגיל לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. הלכה זו תקפה ביתר שאת במקרים בהם העובדות נקבעו על יסוד התרשמות ישירה מן העדים ... ברי כי במקרים אלו המשקל הרב שיש להתרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית מהעדים וליכולתה לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויותיהם משפיע על היקפה המצומצם של התערבות ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית, התערבות שתעשה אך במקרים חריגים ונדירים כאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית והיא ברורה על פניהם (ראו ע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 18.11.2009). ראו גם ע"פ 6395/05 אלי וקנין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.1.2007); ע"פ 5822/08 טרייטל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.3.09)).

בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לחרוג מהלכה זו, ומובן הוא שאין כל עילה למתן רשות ערעור לבית משפט זה.

סוף דבר הבקשה נדחית.