רע"פ 287/07 חסן עיסא נ. מדינת ישראל

1.

בכתב-אישום שהוגש לבית-משפט השלום ברמלה נטען, כי ביום 5.7.2005 ובמסגרת ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות, שטפו המבקש ואדם אחר רכב משטרתי הנמצא בחזקתו של קצין משטרה (להלן: "המתלונן"). בנסיבות אלו, כך נטען, נטלו השניים מתוך הרכב את ארנקו של המתלונן מתוך כוונה לשלול אותו שלילת קבע, וכן ביצעו בעזרת כרטיס החיוב שהיה בו רכישות שונות בסך של 3,500 ש"ח. המבקש הודה בעובדות אלו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של גניבה והונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיפים 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ו-17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986. בעקבות ההרשעה, גזר בית-המשפט על המבקש שבעה חודשי מאסר, והפעיל, בחופף, מאסר על תנאי בן חמישה חודשים. כמו כן, הוטל על המבקש מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים. בכך בחר בית-משפט השלום שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן - להאריך את המאסר המותנה שעמד נגד המבקש ולהעמידו בפיקוח שירות המבחן. בית-משפט השלום נימק את החלטתו בחומרת העבירות ונסיבות ביצוען, ובעיקר בעובדה שהעבירות בוצעו שעה שהמבקש ריצה עונש בגין עבירות של גניבה ממעביד.

2.

ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב על חומרת העונש נמחק, לאחר שהמבקש חזר בו מהערעור.

3.

כעת, עותר המבקש, שאינו מיוצג, ליתן לו רשות ערעור, בטענה כי עונש המאסר שהוטל עליו לוקה בחומרה יתרה, וכי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן שהונחה לפני בית-משפט השלום.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא שערעור שני ייוחד למקרים בהם עולה שאלה לה נודעת חשיבות כללית, בעוד שהבקשה שבפני מטרתה בחינה מחדש של העונש שהושת על המבקש. זאת ועוד, אם סבר המבקש כי העונש נוטה לחומרה, היתה לו הזדמנות להביא את השגותיו בפני בית המשפט המחוזי, ומטעמים השמורים עמו החליטו הוא והסנגור שייצג אותו לחזור בהם מן הערעור. בנסיבות אלו אין מקום ליתן רשות לקיומו של ערעור בפני בית משפט זה, ולמען הסר ספק אוסיף, כי העונש שהוטל על המבקש אינו לוקה בחומרה יתרה כלל ועיקר.

לפיכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש .