רע"פ 288/13ואיל אבו אל חלאוה נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 16.12.2012 (ת"פ 52555-06-12, כבוד סגן הנשיא א' טל והשופטים

א' מקובר ו- ז' בוסתן ).

נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו 29 עבירות של אי הגשת דו"ח שיש להגישו לפי החוק או התקנות מכוח סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. לפי המתואר בכתב האישום המתוקן, במהלך שנות המס 2008-2004 המבקש היה מנהלה הפעיל של חברה ולא הגיש במודע, כנדרש על פי חוק ותקנות, דו"חות תקופתיים שונים. כן לא צירף המבקש תשלום מלא לדו"חות תקופתיים אחרים אותם הגיש במועדם. ביום 18.7.2011 הרשיע בית משפט השלום ברמלה (ת"פ 2179/08, כבוד השופט ע' קובו ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו, זאת בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון וביום 28.11.2011 הורה על צירוף תיק ת"פ 16133-06-11 בו הורשע באותו היום, על בסיס הודאתו. במסגרת תיק זה, הורשע המבקש בעשרה אישומים ובהן עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 216(4) וסעיף 224א' לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה ) ועבירות של אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 216(4) וסעיף 222(א) לפקודה. ביום 23.5.2012 בית המשפט גזר על המבקש את העונשים הבאים: שבעה חודשי מאסר בפועל; שישה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים וקנס בסך 20,000 ש"ח.

בגזר דינו, התייחס בית המשפט לכך שהמבקש ביצע מספר רב של עבירות, חלקן במשך ארבע שנים. עוד התייחס בית המשפט לחוב המשמעותי שחייב המבקש

לקופת המדינה ולכך שלמעשה החזיק בכספים שלא היו שייכים לו. בנוסף, התייחס בית המשפט לכך ששיקול מרכזי לקולה המתקיים בעבירות מס, והוא הסרת המחדלים, אינו מתקיים במקרה דנן במלואו, שכן המבקש לא שילם חלק ניכר מחובו. אולם, בית המשפט שקל במסגרת השיקולים לקולה את נסיבותיו האישיות של המבקש, לרבות קבלת החברה לידיו לאחר מחלת אחיו, את העובדה כי הוא כשל מבחינה עסקית ואת העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי. בית המשפט קבע כי פסיקת בתי המשפט מובילה למסקנה כי מדובר במקרה המצדיק עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום שהגיש המבקש נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי צדק בית משפט השלום כאשר התייחס בחומרה לאי הסרת המחדלים על ידי המבקש, וכי יש לשים את הדגש על שיקול ההלימה בין העבירות שבוצעו על ידי המבקש במשך ארבע שנים. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי בית משפט השלום בחן את השיקולים הרלוונטיים לקולה וצדק בקביעתו כי אין מדובר בנסיבות חריגות אשר האינטרס הציבורי נסוג מפניהם.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש שגה בית המשפט המחוזי כאשר התעלם מהודאתו, ממכלול נסיבותיו האישיות, מכך שהוא נעדר עבר פלילי ומגילו הצעיר. לטענתו, מדובר במסכת עובדתית ממושכת אחת שבמהלכה ביצע את המיוחס לו והוא אינו עבריין מועד. עוד הוא טוען כי עשה ככל שניתן בכדי להסיר את המחדלים. לבסוף טוען כי הוא פנה אל המשיבה בבקשה לקבלת שובר תשלום אולם בקשתו זו נדחתה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה , ואך מטעם זה בלבד, דין הבקשה להידחות. יתרה מכך, הלכה היא כי טענות הנוגעות לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 5504/08 פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 27.7.2008); רע"פ 5585/08 אל נבארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.10.2008)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כי גזר הדין סוטה ממתחם הענישה באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה כערכאת ערעור שנייה (וראו בהקשר זה את פסקי דיני בע"פ 11640/05 סופר סטאר מרקט רשת מזון בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.5.2006)).

מעבר לנדרש אציין כי מעשיו של המבקש מצביעים על זילות מתמשכת במרות החוק. המבקש ביצע עשרות עבירות מס במשך שנים. נוסף על כך, עד ליום זה, לא הוצגו די ראיות הנותנות הסבר מלא ומספק לאי הסרת המחדלים על ידו. על כן, יש לתת במקרה זה משקל לאינטרס הציבורי באכיפת החוק ובשוויון נטל המס. משכך, לא מצאתי כי יש מקום לבחינת גזר הדין פעם שלישית בערכאה זו.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

לאור האמור לעיל, הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת.