רע"פ 290/10 אחמד אלבויראת נ. מדינת ישראל

1.

המבקשים, אשר הורשעו בעבירות של קשירת קשר לפשע, גניבת בקר והיזק בזדון, ומבקש 2 אף בעבירות של שחיטה שלא בבית מטבחיים ושלא בנוכחות וטרינר, שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו – מעלים במסגרת בקשתם זו שורה של טענות הנוגעות לעניינם הפרטני. כך הם טוענים, כי בראיות הנסיבתיות שעל בסיסן הורשעו לא היה די כדי לקבוע אשמתם מעבר לספק סביר, ומבקשים מבית-משפט זה לבחון ראיות אלה פעם נוספת. אף באשר לעונש שנגזר להם: מאסר לתקופה של 30 חודשים, מאסר על-תנאי לתקופה של עשרה חודשים וקנס בסך 30,000 ש"ח, הם טוענים כי חרג למעלה מן המידה מרמת הענישה הנוהגת, ולא ניתן בו ביטוי לשוני בנסיבותיהם האישיות.

2.

אין בידי להיעתר לבקשה. קיומו של ערעור שני נועד לברר סוגיות כלליות, משפטיות בעיקרן, להן נודעת השפעה על ציבור גדול של מתדיינים, או במקרים חריגים בהם התערבות בית משפט זה מתחייבת לשם עשייתו של צדק. עניינם של המבקשים אינו נמנה על אלה, באשר השגותיהם מכוונות כנגד ממצאים שבעובדה ומהימנות, אשר נבחנו בידי ערכאות קמא לפני ולפנים, ואין מקום לדון בהן בשלישית. הוא הדין באשר להשגות המבקשים כנגד העונש. על דרך הכלל, חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני, ואף שלעניין זה נקבעו חריגים לא מצאתי כי עניינם של המבקשים נמנה עמם.

אי-לכך, הבקשה נדחית.