רע"פ 2913/08 בלאל חסונה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית משפט השלום הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות של העסקת עובד זר, והסעתו שלא כדין. למועד שנקבע לשמיעת הטיעונים לעונש, לא התייצב הסנגור, ועל פי בקשת המבקש המשיך בית המשפט בדיון וגזר את העונש – קנס בסך 8,000 ש"ח ושבעה חודשים מאסר על-תנאי. המשיבה, שלא השלימה עם גזר-הדין, הביאה את השגותיה בפני בית המשפט המחוזי, ומבלי שנשמעה עמדת המבקש או בא-כוחו, הוחלט לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום, ולכך ניתנו שני טעמים: למבקש נגזר מאסר מבלי שהיה מיוצג בידי סנגור, ומהטיעונים לעונש עלה כי המבקש למעשה כופר בעובדות המפלילות שיוחסו לו.

בעקבות פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, הוגשה הבקשה הנוכחית ובמרכזה הטענה כי ערכאת הערעור לא אפשרה למבקש להציג את עמדתו קודם למתן פסק-דינה, ולו נשמע אפשר שהיה משכנע אותה לדחות את הערעור ולהותיר את פסק-דינה של הערכאה הראשונה על כנו. כן נטען, כי ערעור המשיבה כוון כנגד העונש, וממילא לא היה מקום לבטל את כל פסק-הדין.

לא מצאנו מקום או עילה למתן רשות לערער. בגדר טיעוניו של בא-כוח המשיבה לעונש, הוא עתר לגזור למבקש, בין היתר, "מאסר בפועל", והרי בסעיף 15ב לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1982, הבהיר המחוקק כי "לא יטיל בית משפט עונש מאסר בפועל על נאשם שאינו מיוצג". משנפל פגם מסוג זה בגזר הדין, שוב לא היה מנוס מלהחזיר את הדיון לערכאה הראשונה כדי שתקיים את הטיעון לעונש כהלכתו. אולם, לא רק בגזר הדין נפל פגם, אלא עלה חשש של ממש כי המבקש כלל אינו מודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו. הוא טען כי לא ידע שמדובר בתושב האזור; אותו עובד הציג בפניו תעודת זהות שבדיעבד התברר כי היתה מזויפת; ובמחסומים שעברו שניהם ביחד נבדקו מסמכיו של העובד ולא נמצא בהם פגם.

נוכח כל אלה היה חייב בית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין המרשיע, ולפיכך, ואף שנכון היה לאפשר למבקש לומר את דברו בטרם מתן פסק-הדין, בסופו של יום אותו פגם לא היה כרוך בעיוות דין כלשהו. כך או כך, יוכל המבקש לשוב ולהציג את עמדתו העדכנית לצורך הכרעת-הדין, וככל שיורשע יוכל בא-כוחו לטעון לעונש, תוך שלשני הצדדים שמורה הזכות לערער על פסק-הדין בפני בית המשפט המחוזי.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.