רע"פ 2933/12 אוהד שם -טוב נ. מדינת ישראל עיריית ת''א

המשיבה הגישה כנגד המבקש הודעה על עבירת קנס/הזמנה למשפט וכתב אישום, על כך שביום 19.8.2005 ברחוב הרצל 101 בתל-אביב, נמצא המבקש מואשם ב"השחתת פני מקרקעין בכך שהדביק על תמרור מודעה." סכום הקנס עמד על 660 ש"ח.

בדיון שנערך בבית המשפט לעניינים מקומיים הוא טען, כי "לטענתי, לא הייתי בת"א לשם ביצוע עבירה וקבלת דו"ח. אני כופר בעובדות כתב האישום". עוד נכתב בפרוטוקול כדלקמן: "הנאשם הוצא את האולם לאחר שמכשיר הפלאפון שלו פעל תוך כדי הדיונים המשפטיים. כעבור מספר דקות, חזר לאולם על דעת עצמו, והגיש מסמך מסומן נ/1, תוך כדי הבעת תרעומת על כך שביהמ"ש נאלץ לשחרר את אחד העדים בעקבות נסיבות אישיות כאמור בפרוטוקול. הנאשם טען כי ביהמ"ש גער בו בבוטות ועל כן החליט על דעת עצמו לסרב להישפט בפני ביהמ"ש...".

המסמך נ/1 הוא מסמך בכתב ידו של המבקש, בו הוא מודיע לשופט, כי הוא החליט "לסרב להישפט" בפניו וציין, כי "במידה ותדון בתיק זה בהיעדרי ותחליט להרשיעני, אברר מהם הכלים אשר החוק מעמיד לרשותי, ואפעל בכדי למצות את הדין עם המעורבים בהטרדה הבלתי מתקבלת על הדעת אשר הינכם מבצעים בי...".

בא-כוח המשיבה ביקש לשפוט את המבקש בהעדרו לאחר שזה בחר לעשות דין לעצמו ולעזוב את אולם בית המשפט.

בית המשפט לעניינים מקומיים הרשיע את המבקש בהיעדרו והטיל עליו קנס בסך 750 ש"ח או 7 ימי מאסר תמורתם. מאחר והמבקש לא נכח באולם, הורה בית המשפט בגזר הדין למזכירות להמציא לו את גזר הדין והפרוטוקול באמצעות הדואר.

המסמכים נשלחו לכתובתו של המבקש כפי שרשום היה על גבי הדו"ח, אולם חזרו בציון "לא נדרש". המבקש טען, כי רק ביום 22.7.11 כאשר קיבל מכתב דרישה ממשרד עורכי דין לתשלום החוב, שאם לא כן ייפתחו הליכי גבייה בהתאם לפקודת המיסים (גבייה), הוא התחיל לברר את סיבת הקנס ואז נודע לו ממזכירות בית המשפט על קיומו של פסק דין נגדו מיום 6.3.2006.

או-אז, הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לביטול הכרעת הדין וגזר הדין ולביטול ביצוע הליכי הגבייה המנהלית.

בית המשפט לעניינים מקומיים דחה, ביום 9.11.2011, את הבקשה.

על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעורו טען המבקש, כי פסק הדין נשלח לכתובת בית הוריו ולא לכתובתו שלו אשר מופיעה במרשם האוכלוסין ועל כן הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין רק בשלב בו הוגשה ויש לבטל את פסק הדין אשר גורם לעיוות דין ולכך שטענותיו לגופו של עניין לא נשמעו בבית המשפט לעניינים מקומיים.

בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' כהן ) דחה, ביום 27.2.2012, את הערעור בקובעו, כי הערעור הוגש באיחור של מספר ימים וללא הגשת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור באיחור. עוד קבע בית המשפט, כי גם לגופו של עניין יש לדחות את הערעור מאחר וביום 6.3.2006 התייצב המבקש בבית המשפט לעניינים מקומיים והוצא מהאולם לאחר שמכשיר הפלאפון שלו פעל תוך כדי הדיון, אולם חזר לאולם, הגיש מסמך לשופט והודיע, כי הוא מסרב להישפט בפניו. המבקש לא הגיש בקשה לפסילת השופט. הוא עזב את אולם בית המשפט והתעלם מההליך השיפוטי. הוא גם לא מצא לנכון לבדוק מה עלה בגורל הדיון שהתנהל בהעדרו. כן נקבע, כי לא ניתן להשלים עם המצב שבו רק כחמש שנים לאחר הדיון יטרח המבקש לבדוק מה עלה בגורל ההליך שהוא היה מודע לקיומו. לפיכך, הנסיבות בהן בחר המבקש לעזוב את אולם בית המשפט נזקפו לחובתו.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.

בבקשתו טוען המבקש, כי איננו יודע על איזה שלט מדובר. הוא בטוח, כי מעולם לא הדביק שלט בתל אביב והדבר היחיד שידוע לו הוא שככל הנראה פקחי עיריית תל אביב החליטו שהטלפון שלו יופיע על שלט כלשהו שמעולם לא הוצג בפניו. עוד שב וטוען הוא, כי המכתבים נשלחו לבית הוריו ולא אליו. עוד מדגיש המבקש, כי הוא שילם כבר את הקנס וכל פניותיו ובקשותיו עד כה נתקלו בחומה בצורה. תקוותו הוא, כי בית משפט זה ימצא לנכון לתקן את העיוות שבגינו נמצא כי עליו לשלם בעבור מעשה שברור כי לא ביצע. המבקש מבקש מבית משפט זה לחייב את עיריית תל אביב בהשבת סכום הקנס בתוספת שקל בודד או לחילופין השבת סכום הקנס בלבד ועוד 1,000 ש"ח המגלמים ארבעה ימי עבודה שנאלץ לוותר עליהם בכדי להתגונן ועוד 1,000 ש"ח שכר ייעוץ עו"ד לקראת הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי. לחילופי חילופין מבקש הוא להורות על קיום משפט.

דין בקשת רשות הערעור להידחות וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות. המבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בסוגיה בפני ערכאה שיפוטית שלישית.

מעיון בפסקי הדין של הערכאות הקודמות התרשמתי, כי כל השיקולים עליהם מצביע המבקש בבקשתו, נדונו ונשקלו על-ידי הערכאות הקודמות ומשכך לא מצאתי כל מקום ליתן רשות ערעור.

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. בדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים המערער עזב את אולם בית המשפט מרצונו ולא טרח לברר מה עלה בגורל הדיון לאחר עזיבתו. בנסיבות אלה, אין למבקש להלין אלא על עצמו. לכך יש להוסיף, כי עיון בתיק בית המשפט לעניינים מקומיים ובאישורי המסירה בו העלה, כי המסמכים נשלחו לכתובת שנרשמה על גבי הדו"ח וחזרו בציון "לא נדרש". אין מדובר במצב בו המסמך חזר מאחר שהנמען לא ידוע או שינה את כתובתו.

בשל אלה, לא מצאתי כל הצדקה להתערבות בית משפט זה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ובקשת רשות הערעור נדחית.