רע"פ 2949/97 פלוני נ. מדינת ישראל

המבקש, שהינו קטין, הורשע על פי הודאתו בבית משפט לנוער בשורה של עבירות - החזקת סם מסוכן, התפרצות לרכב וגניבה מתוכו, נהיגה ללא רשיון רכב וביטוח תקף, קבלת דבר במרמה, איום על שוטר ועל עד שהעיד כנגדו והטרדתו, שלוש עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות תוך שימוש בסכין ובלהב של מספריים.

על יסוד אלה, נגזר דינו של המבקש לששה חודשי מאסר בפועל וכן שנת מאסר על תנאי. בגזר הדין ציין בית המשפט כי למבקש הרשעות קודמות בעבירות חמורות. כן צויין, כי מחוות דעת פסיכיאטרית עולה שהתנהגות המבקש אלימה מאוד. כן צויין, כי בדיקת שירות המבחן לנוער מעלה כי אין מוסד שיקומי המתאים לטיפול והתמודדות עם בעיותיו והתנהגותו של המבקש. על רקע זה, בחר בית המשפט להרשיע את המבקש ולבחור באופציית המאסר. בית המשפט ציין, כי בקביעת העונש נלקחו בחשבון מעשיו החמורים מחד, והסיכוי כי ישוקם וירתע מאידך.

על פסק דין זה ערערה המשיבה. טענתה היתה, כי העונש שהושת על המבקש, בהתחשב במעשיו, היה קל מדי ומן הדין להחמירו. חיזוק לכך מצאה המשיבה בהנמקת בית המשפט השלום לפיה אכן העונש שנגזר על המבקש קל ביחס לחומרת מעשיו. בפסק דינו מיום 5.5.97 נתקבל הערעור. בית המשפט התערב בעונש שנגזר על המבקש והעמידו על חמש-עשרה חודשי מאסר בפועל, בצירוף המאסר המותנה שכבר נגזר. מסקנה זו הושתתה על חומרת העבירות ועל הקביעה, כי אין בעונש של ששה חודשי מאסר כדי לשקף חומרה זו. כך הדבר בייחוד לאור העובדה, כי שירות המבחן נמנע מלהמליץ המלצה טיפולית כלשהי וקבע אף הוא, כי לאור כשלונות נסיונות העבר לשיקום המבקש, אין מנוס משימוש באופציה העונשית.

על פסק דין זה מונחת בפני בקשת רשות ערעור. טענתו העיקרית הינה כי העונש שהוטל על המבקש כבד מדי, כך הדבר בהיותו קטין ולאור הנטיה להקל בעונשו של קטין ככל שניתן, בכדי לאפשר שיקומו. המבקש טוען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עימו יתר על המידה תוך פגיעה קשה באפשרות שיקומו. לטענתו, נבחרה דרך המאסר רק בהיעדר טיפול שיקומי מתאים - וזאת למרות נכונותו של המבקש להיכלל במסגרת טיפולית שתוצע לו.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. יאמר מיד: אין בבקשה כל טענה משפטית בעלת חשיבות ציבורית מיוחדת או קושיה משפטית חדשנית (ראה: ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור , פ"ד לו(3) 123). די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה. אולם, אף לגופו של ענין שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות. המבקש הורשע במעשים חמורים ביותר והעונש שנגזר עליו משקף את חומרת העבירות. כך הדבר בייחוד לאור העובדה, שהערכאות קמא איזנו בין חומרה זו לבין נסיבותיו האישיות של המבקש והסיכוי לשיקומו. הוא הדין לענין המלצת שירות המבחן. לפיכך, דין הבקשה להידחות.