רע"פ 2956/10 ערן רום נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום ברחובות בעבירות של מעשי פזיזות ורשלנות, וכן זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיפים 338(8) ו418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. זאת, לאחר שהודה, במסגרת הסדר טיעון, כי ביחד עם שותפיו ייצר ושיווק גלולות אשר הכילו חומרים כימיים המוגדרים כיום כסמים מסוכנים. כמו-כן, הודה המבקש כי פנה למשרד הבריאות מתוקף עבודתו בחברה המספקת שירותים לחברות ביו-טכנולוגיה, וקיבל היתר לייבא ארצה חומרים כימיים אותו זייף לצרכיו שלו. בגזר-הדין ציין בית-המשפט, כי המבקש היה חלק מרשת להפצת סמים מסוכנים (עמ' 4 לגזר-הדין), שבראשה עמד (עמ' 3 לגזר-הדין), ולפיכך הוא נדון לשישה חודשי מאסר, שישה חודשים מאסר על-תנאי וקנס בסך 25,000 ש"ח.

2.

המבקש ערער על גזר-הדין לפני בית-המשפט המחוזי מרכז, וערעורו נדחה תוך שבית המשפט, בדעת רוב, קובע כי לא נפלה טעות בגזר-הדין והוא אף נוטה לקולא (עמ' 6 לפסק-הדין). דעת המיעוט סברה כי נכון להקל עם המבקש, נוכח העובדה כי הערכאה הראשונה שגתה כאשר התייחסה בגזר-הדין לחומרים אותם הפיץ המבקש כ"סם מסוכן", אף שלא היה כך בעת ביצוע העבירה. בנוסף, צוין כי שגיאה נוספת נפלה בכך שיוחס למבקש חלק עיקרי ברשת ההפצה, לרבות מכירת 2,500 קפסולות הכוללת את החומרים, אף שחלק זה בפרשה זה יוחס בגזר-דין נפרד לנאשם אחר. לפיכך, סבר שופט המיעוט כי נכון לשים את הדגש על שיקומו של המבקש, ולהסתפק במאסר על דרך של עבודות שירות, תוך החמרה במאסר המותנה שהושת עליו.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא טוען כי מן הצדק לאפשר לו לשאת במאסר בדרך של עבודות שירות, מן הטעמים המובאים בדעת המיעוט. עוד נטען, כי נוכח הליך השיקום שעבר, וחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, התייתר הצורך במאסר ממש ויש להעדיף שיקולי שיקום שעלולים להיות מסוכלים אם ייאסר.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי בית-משפט זה מורה על קיומו של ערעור שני, רק מקום שעניינו של המבקש מעורר שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני ( ר"ע 103/82

חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 130 (1982)). לא כזה הוא המקרה שבפני, שכל שנטען בו מתמקד בעונשו של המבקש.

יתרה מכך, חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה ליתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646, 650 (2003)), ואף שניתן לסטות מכלל זה במקרים חריגים, עניינו של המבקש אינו נמנה עמם. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי נוכח העבירות אותם ביצע המבקש, לא גיליתי בעונש חומרה יתרה. המבקש הודה כי פעל להפצתם של חומרים, שגם אם טכנית לא הוגדרו באותה עת "סמים מסוכנים", אין חולק כי נשקפה מהם סכנה רבה. את זאת הוא עשה ממניע של בצע כסף, ומבלי ליתן מחשבה להשלכות האפשריות של מעשיו, ולסכנות הצפויות לשלום הציבור.

נוכח האמור, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.